הילדה שלא אהבה צדפים

הילדה שלא אהבה צדפים היתה ילדה עם שיער ארוך ושתי עיניים גדולות וחומות.
אף אחד לא הבין למה היא לא אהבה צדפים.ההורים של הילדה שלא אהבה צדפים אמרו לה שצדפים זה דבר נורא יפה, וכולם אוהבים אותם ויש ילדים שאפילו אוספים אותם, אבל הילדה שלא אהבה צדפים פשוט משכה בכתפיים בחוסר חשק ואמרה שהיא מצטערת, אבל היא לא מבינה מה כולם מתלהבים מהם, והיא ממש לא אוהבת צדפים.
מה שהיא אהבה זה את הילד החדש שהגיע לשכונה שבועיים לפני, והיה ילד שאהב לשתוק ולחייך לעצמו בשקט.
הילדה שלא אהבה צדפים הסתובבה שבועיים עם מה שהיא הרגישה בבטן ואז בסוד בסוד, סיפרה את זה לחברה הכי טובה שלה, הילדה שלא ידעה לשמור סודות.
אבל הילדה שלא ידעה לשמור סודות, לא הצליחה להתאפק וסיפרה את זה בסוד לילדה שהיתה חייבת לדעת הכל, שגם היא סיפרה את זה לילדה שידעה להפעיל את הקסם האישי שלה בשביל להשיג דברים.
וככה, בסוף כולם, אבל ממש כולם -אפילו הילד שלא אהב לדבר על אחרים, הילדה שהרגישה נורא לא מקובלת והילד שחיטט באף במקומות ציבוריים – ידעו שהילדה שלא אהבה צדפים אוהבת את הילד שאהב לשתוק ולחייך לעצמו בשקט.
רק הילד שאהב לשתוק ולחייך לעצמו בשקט לא ידע.
ואז יום אחד, הילדה שלא אהבה צדפים, הלכה במקרה על הטיילת אחרי הצהרים וראתה את הילד שאהב לשתוק ולחייך לעצמו בשקט על שפת הים, בונה ארמון בחול יחד עם החבר הטוב שלו, הילד שהיה בוגר נפשית.וככה היא עמדה שם איזה חצי שעה, בלי שהילד שאהב לשתוק ולחייך לעצמו בשקט ראה אותה והסתכלה איך הם חופרים ובונים ומהדקים את החול.
ואז, ממש במקרה, הילד שהיה בוגר נפשית ראה אותה בזווית העין,עומדת ומסתכלת עליהם מהטיילת.והוא חשב לעצמו קצת, ואז החליט ללכת. הוא אמר לילד שאהב לשתוק ולחייך לעצמו בשקט שהוא צריך כבר ללכת כי מאוחר.והילד שאהב לשתוק ולחייך לעצמו בשקט אמר שהוא חושב שהוא ישאר רק בשביל לסיים את הארמון ואז גם הוא ילך.
ואז הוא נשאר לבד, והילדה שלא אהבה צדפים הבינה, חלצה את הסנדלים וירדה לחוף.
היא עמדה לידו איזה שתי דקות עד שהוא שם לב ואז הציעה לעזור לו לבנות את הארמון.
וככה הם היו להם על החוף, והשמש כבר התחילה לרדת.והילד שאהב לשתוק ולחייך לעצמו בשקט הציע לעשות תעלה מסביב לארמון החול שלהם והם חפרו תעלה מסביב, ופעם אחת, כשהאצבעות שלהם כמעט נפגשו בטעות בתוך החול, הילדה שלא אהבה צדפים שמעה את הלב שלה פועם פעימה אחת או שתיים חזקות יותר מכל השאר.
ואז הם התחילו לרוץ הלוך ושוב לים בשביל להביא מים למלא את התעלה, שוב ושוב.
ובסוף, הם עמדו והסתכלו ביחד על הארמון שנראה ממש טוב, והטיל צל ארוך על החוף.
הם עמדו והסתכלו על ארמון החול שבנו, וממש לפני שהשמש נגעה במים, הילד שאהב לשתוק ולחייך לעצמו בשקט התכופף והרים צדף קטן ויפה, ניקה אותו טוב טוב והגיש אותו לילדה שלא אהבה צדפים.
היא הסתכלה לרגע על היד שלו, ואז לקחה את הצדף.
והילד שאהב לשתוק ולחייך לעצמו בשקט שתק וחייך לעצמו בשקט.
והילדה שלא אהבה צדפים התחילה לאהוב צדפים.