מחשבה בעקבות שבת

בכל פעם שאני שומע את סיפור מכירת יוסף, חוזר אלי משפט מסוים.
הסיפור הזה, כולו, מתאר תקופה לא קלה בחייה של משפחת יעקב (ומופיע בפרשת השבוע ל השבת האחרונה, למי שתוהה מה פתאום נזכרתי בזה עכשיו). יעקב שרוצה סוף כל סוף קצת לנוח ונופלת עליו הטרגדיה של יוסף ש"נטרף", האחים שמגיעים לידי מעשה שכזה, יוסף עצמו שנמכר ועובר חוויות מלאות בכאב וחוסר צדק. ובתוך כל זה, באמצע, התורה מפסיקה ומספרת גם את סיפורם של יהודה ותמר, שנראה לכאורה לא קשור.

תמיד כשאני קורא את זה, אני נזכר במדרש נהדר (בראשית רבה, פה): "רב שמואל בר נחמן פתח: כי אנכי ידעתי את המחשבות(ירמיה כט יא), שבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף, ויעקב היה עוסק בשקו ובתעניתו, ויהודה עוסק לקחת אשה, והקב"ה בורא אורו של מלך המשיח".
(כדאי אולי להסביר, שמבחינת דתית ישנם שלבים שונים לגאולה שנקראת "משיח". יש "משיח בן יוסף" ויש "משיח בן דוד" ומה שכל הסיפורים האלה למעלה מכילים במשותף זה שהם התחלה של תהליך ארוך שקשור לתקווה הזו. כל מה שעובר על יוסף מביא אותו לרמה של סגן פרעה, ויוצר את המושג "משיח בן יוסף", וכל מה שעוברים יהודה ותמר הינה בעצם תחילת השושלת שממנה, בסופו של דבר יצא דוד (שממנו "משיח בן דוד")).
הרבה פירושים ושיעורים יש על הדברים האלה, על האופן שבו דווקא מהחוויות הרעות, לפעמים הפושעות הללו, מתוך זה דווקא יוצא משהו אחר. אבל זה לא מה שאני אוהב כל כך במדרש הזה. זה הרמז הבלתי משתמע לשתי פנים שהוא מכיל בתוכו.

אני בהחלט לא מי שתפנו אליו כדי להחזיר אנשים בתשובה, אבל המדרש הזה תמיד היה משהו שנתן לי תחושה טובה, משהו שנותן נקודת מבט נוספת על המושג "אמונה" וגם, אם תרצו, משהו שאומר משהו אוניברסלי, על האופן שבו דברים נראים מעל לפני השטח וקורים באמת מתחת לפני השטח.
כל המעורבים בסיפורים האלה עוברים טראומות, כולם חווים דברים שאולי לא ברור למה היו צריכים לקרות, ומאחורי הקלעים, בדיסוננס נהדר לכל מה שקורה לפניהם, הקב"ה "בורא אורו של משיח". לא את המשיח אפילו, את אורו, אבל זה הדבר האמיתי שקורה שם, בעצם.

לא צריך להיות אדם מאמין כדי לדעת שהגלים שאנחנו רואים על פני השטח הם לרוב לא מה שחשוב, אלא הזרמים התת-קרקעיים שאיננו מודעים אליהם, ושיום אחד ישפיעו על חיינו בהפתעה, זה מה שיוצר את המציאות הרבה פעמים.
ברגעים הקשים שלי, כשלא ברור מה באמת קורה, ולמה, ושהכל נראה מבולבל וחסר כיוון, לפעמים, כשאני זוכר, אני יכול להסביר לעצמי שכל מה שאני "עוסק" בו עכשיו, מה שמטריד אותי, מה שטורף לי את הקלפים מעל פני השטח, הוא רק השכבה העליונה, ומאחורי הקלעים, לכו תדעו, מישהו עוד בורא לי אור.