המועצה

הצדק הכה בפטישו על השולחן, ושקט השתרר באולם.
"אני מתכבד לפתוח את האסיפה ה-53," אמר הצדק, "כיושב ראש האסיפה הייתי רוצה לדעת האם ידוע על מישהו שלא נמצא כאן."
כולם הסתכלו מסביב, מחפשים כיסא ריק.
"האהבה לא באה," אמרה הרכילות, "שוב."
"זו כבר הפעם העשירית," אמר קוצר הרוח, "כמה כבר אפשר לחפש אותה?"
"אני חייבת להודות שגם לי נמאס," אמרה סבלנות "נראה כאילו אף אחד לא יודע לאיפה היא נעלמה."
"נאלץ להתחיל בלעדיה," אמר הצדק.
"היא בטח מתה ושוכבת מדממת איפשהו." אמרה הפסימיות "ככה זה תמיד.אני יודעת."

"אה…טוב." אמר הצדק. "היום אמורה להיות ישיבה די קצרה לדעתי, יש לנו רק נושא אחד לדיון."
"או..יופי" אמרה ההקלה "אני חייבת לרוץ לאנשהו באמת."
"הצעה לדיון מספר 56-75ק בנושא 'בעיית מונופול לא חוקית' שהגישה הכנות." הקריא הצדק "את מוזמנת להעלות את עיקרי הדברים, כנות."
"אני מודה לך." אמרה הכנות, ונעמדה.
"אל תמתחי את זה. שיהיה קצר." רטן לה קוצר הרוח.
"אוקי." אמרה הכנות.

"כמו שכולכם יודעים, גם אני, כמו כולנו כאן, חתמתי על מסמך ההתחייבות לחלוקת שטחי שליטה.
כולכם חתמתם על זה. ההסכם הזה מונע מצב שבו אחד מאיתנו משתלט על השוק באופן בלעדי.השנאה חייבת לתת מרחב מחיה שבו תפעל האהבה, האמת והשקר מתחלקים בינם לבין עצמם, ואפילו היו"ר, צדק, מונע את עצמו מהשתלטות מלאה. זה דבר שהינו מחויב המציאות, כדי למנוע מצב שבו גישה אחת בלבד תפתח מונופול, ותשאיר את הגישה הנגדית עם בעיות מימוש. כולנו זוכרים כמה היה נורא כשהתמימות הייתה מובטלת, וכמעט הגיעה לפת לחם."
"מוזר, אבל חשבתי שהכל יסתדר." אמרה התמימות בשקט לעצמה.
"עד היום התמימות זקוקה לעזרה שוטפת של תוכניות ילדים אינפנטיליות, ארגוני צדקה וסרטים ישנים של דיסני בשביל לשקם את עצמה, והתהליך עוד ארוך." אמרה הכנות "אי אפשר להגיע למצב של השתלטות של גורם אחד על השוק."
"השורה התחתונה, יא חופרת, אין לנו את כל היום." אמרה גסות הרוח, מחטטת באפה.
"בכל אופן," המשיכה הכנות "אני מצטערת להודיע לכם שהשוק שלי הולך ומצטמצם. צביעות, התחסדות ותחמנות יצרו קואליציה פנימית משל עצמן, ומשתלטות על השוק באופן שהייתי מכנה אותו 'בוטה', אבל  אני אמנע, כדי לא לפגוע בזכויות יוצרים."
"באמת תודה." אמרה הבוטות "הייתי מקיאה עלייך אם היית משתמשת בי בלי רשות."
"אני מבקשת מהפורום הנכבד" אמרה הכנות "להורות להם לשחרר לפחות 45 אחוז מהאחזקה שלהם בשוק.יש להם כבר זכויות אחזקה ושיווק ראשוניות על פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואנשי עסקים בכירים. אין לי סיכוי לשרוד בשוק אם ימשיכו להשתלט בצורה אגרסיבית כזו."
"זהו. אני תובעת אותך על הפרת זכויות יוצרים" אמרה האגרסיביות "אני אכנס בך ככה שלא תדעי מאיפה זה הגיע לך."
"עזבי," אמר לה הויתור "זה היה בלהט הרגע. רק ההוצאות על המשפט יעלו לך יותר."

הצדק הכה שוב על השולחן, ופנה לצביעות. "תגובתכם?"
"תראה, כבוד היושב ראש" אמרה הצביעות, "השוק שלנו מוגדר כשוק פתוח.מה לעשות שיש לנו יותר ביקוש?"
"אנחנו נותנים לאנשים דרך מהירה, בטוחה ונוחה להשיג את מה שהם רוצים, ובלי יותר מדי בעיות.
זה שבעקבות ההצלחה שלנו אנחנו נהפכים לסטנדרט עבודה אצל בני האנוש, לא הופך אותנו לרעים.
אם הכנות רוצה כל כך לתפוס נתח של השוק, היא צריכה להוכיח שהשימוש בה יהיה כדאי.
כרגע, עקב ההתחזקות של חוסר ההחלטיות והנהנתנות, יש לנו בסיס רחב יותר לעסקים."
"כן, התחזקתי באופן די רחב במאה שנה האחרונות, אני חושב." אמר חוסר ההחלטיות "אולי בעצם לא."
"בכלל," הוסיפה ההתחסדות, בקול משי חלק "אנחנו רק רוצים להפוך את הכנות למוצר יותר נדיר, ובכך להעלות את ערכה. אתם יודעים, כמו פרארי…"
"אני דווקא מרגישה יותר כמו ציפור דו-דו" אמרה הכנות.
"בכל אופן, " אמר תחמנות "אין שום בעיה שניצור איזשהו סוג של שיתוף פעולה. בעצם יש לי ממש כאן טיוטה להסכם אפשרי שיכול כמובן לפתור את הבעיות ולסדר את הכל לשביעות רצון כולם."
"אני לא חושב שכדאי להיכנס להסכם כזה." אמר הצדק.
"אם יש משהו שלא הייתי עושה, זה לחתום על הסכם עם תחמנות." אמרה כנות.
"אני מוכנה לחתום," אמרה התמימות.
"בבקשה. תחתמי כאן ,כאן וכאן ופה בראשי תיבות." אמר לה תחמנות.
"אני כבר ירדתי לפחות מעשרה אחוזי שליטה בשוק" אמרה הכנות, פונה לנוכחים באולם "עוד שלושה חודשים כאלה ואני אצטרך להכריז על עצמי כפשיטת רגל."
"את מגזימה," אמרה הצביעות "אנחנו עשינו הכל כדי שגם לך יהיה שוק. זה לא אשמתנו שאין ביקוש לכנות היום."
"מה הקשר?" שאל הצער "גם לי אין ביקוש ואני מסתדר לא רע."
"ידעתי. ידעתי שזה יקח שעות." אמר הקוצר רוח "אנחנו לא יוצאים מכאן לפני חצות. אני מוכן לחתום על זה."
"אין בעיה," הגיש לו תחמנות את הטופס "כאן, כאן וכאן."

"שקט! שקט!" הצדק היכה בשולחנו.
כולם דיברו עכשיו, והתווכחו וניסו להוכיח את הנקודה שלהם.
"איך אפשר לעשות דבר כזה?" צרח הזעם "איך? איך? תביאו לי את הצביעות הזו!"
"זהירות, לא לירוק, זה מלכלך לי את הטוקסידו." אמרה האלגנטיות "תזהר, בבקשה."
"הם מוכרים יותר? אז שימכרו יותר. למי אכפת?" הסבירה האדישות לחוסר ההקשבה "בסוף הרי כולם מתים, לא?"
"סליחה, מה אמרת?" שאל חוסר ההקשבה.
"שקט!" צעק הצדק.
"תרשה לי בבקשה," אמרה הטוטאליות, והסתובבה לאולם. "שקט!!!!!!!!!"
שני קירות נפלו, קוברים תחתם את חוסר המזל והתאבדות.
סדק ארוך התפשט על הרצפה, מגיע בדיוק עד רגליה של חוסר היציבות.
הרגישות התעלפה.

אבל נהיה שקט.
"טוב." אמר הצדק "אני חושב שאנחנו נאלץ להעמיד את זה להצבעה."
"מצוין," אמר הסדר הטוב. "בדיוק כמו שאני אוהב."
"אנחנו צריכים מישהו שיתקזז עם האהבה, ששוב לא כאן" אמר הצדק.
"המנייקיות אף פעם עוד לא קיזזה אף אחד" אמרה הרכילות.
"ואני לא מתכוונת להתחיל עכשיו ובטח לא בשבילך." אמרה המנייקיות.
כאן שוב התחיל רעש של ויכוחים, ושוב נאלץ הצדק להשתיק את כולם.
לבסוף, כשהשתרר השקט, נשמע קולו של קוצר הרוח "למה לא נשאל פשוט את האמת ונגמור עניין? אין לי את כל היום."
מלמול נרגז עלה מהפינה.
האמת, קטנה ומלוכלכת, יצאה והסתכלה על כולם. "פתאום נזכרתם לשאול מה דעתי?" אמרה בשקט.
היא החלה ללכת, גוררת את צעדיה על הרצפה, פונה אל היציאה, ולפני שיצאה הסתובבה ולחשה ספק לעצמה, ספק לנוכחים "אני חושבת שפשוט אחזור להסתובב לי איפה שאין אף אחד. אני אוהבת שקט."
ויצאה.
האולם כולו שתק, ורק כמה זבובים נשמעו ברקע.
"יאללה, יש לנו קיזוז." אמר חוסר הטאקט. "בואו נמשיך."