שון אליס הוא חוקר זאבים שיוצא אליהם החוצה.
במסגרת המחקר שלו עליהם, הוא בין השאר חי בין הזאבים תקופה מסוימת. הוא למד כיצד לתקשר עם הזאבים בעזרת קול וריחות, ולאחר שהקליט את היללות שלהם ולמד את הלהקה בתוכה חי הגיעה למסקנות מעניינות על התקשורת של הזאבים והאופן שבו ההיררכיה שלהם בנויה.
חלק מהמחקר שלו נועד לנסות למנוע מזאבים להכנס לאיזורים בהם יכולה להיות להם התנגשות עם בני אדם. לדוגמא, חוואי מסוים ביקש את עזרתו לאחר שזאבים היו תוקפים את החווה שלו ופוגעים לו בעדרים. מכיוון שאסור היה להרוג זאבים במקום שבו החוואי היה (פולין) הוא ניסה למצוא דרך לא אלימה להרחיק את הזאבים ממנו. אליס הביא הקלטות של יללות זאבים והשמיע אותן בחווה, גורם לזאבים בסביבה לחשוב שיש כבר להקה אחרת ש"תפסה" את המקום שם, וגורם להם לחפש ציד במקום אחר.
בין שאר הדברים שעשה היה לגדל מספר גורי זאבים שהיו בשבי, בצורה שתרגיל אותם להתנהגות של זאבים "אמיתיים" ותאפשר להם להצטרף ללהקה אחר כך.
הסרט הבא (שהוא התירוץ לכל הפוסט הזה) מראה איך הוא מנסה ללמד גור קטן כיצד לילל, דרך חיקוי.
מעניין, קצת מרגש, וחמוד באופן מפתיע.
Pingback: הראש של עזרא הרג אותי»הבלוגיה על פי שמוליק כץ - מוזיקה ושאר תופינים