אין הרבה תוכניות שאני צופה בהן. כלומר, יש לא מעט תוכניות שיוצא לי לראות, לרוב כחלק מזפזופ עצבני או משועמם, אבל "האוס" היא אחת התכוניות היחידות שאני מברר את שעת ההקרנה, ומארגן את הערב מסביב כך שאוכל לשבת לצפות בה. ממש. בכוונה תחילה.
יש משהו באופן שבו "האוס" מצליחה להתכתב כל כך הרבה אלמנטים של עלילה שעושה לי את זה כנראה. סדרת בית חולים, סדרה בלשית, דרמה עדינה וקומדיה עם הומור ציני מושחז, איכשהו הכל נמצא שם ברקע. ל"האוס" יש את אחד מצוותי התסריטאים המוכשרים האלה, כנראה.
ויש לה גם את יו לאורי, כמובן.
יו לאורי, בגדול, הוא זה שעליו הכל קם ונפל. מעבר לדמויות משנה חביבות (אצלי זו, כמובן, קמרון, אבל לא נכנס לזה עכשיו) לאורי מצליח ליצור דמות שאתה יכול לחבב דווקא בגלל המופרכות של עד כמה היא בלתי נסבלת כבן אדם. "זה לא היה כזה מהלך גדול כשהחלטתי לעשות את זה." הוא סיפר בדיעבד על האודישן שלו לתפקיד, "מה שלרוב קורה, זה שעושים פיילוט ומעטים נבחרים. מתוכם, רק מעט מגיעים לשנה שניה. חשבתי שאלו פשוט יהיו שלושה שבועות של כיף." האודישן של לאורי, צולם בחדר אמבטיה במלון בנמיביה, שם שהה באותו זמן לצורך צילומים. האמבטיה, מסתבר, היתה המקום היחידי עם מספיק אור בשביל לצלם.
ההצלחה של יו לאורי כ"האוס" מראה שוב שכאשר קומיקאי עושה מעבר מוצלח לדרמה, זה עובד יותר טוב מאשר סתם שחקן דרמה. בעיקר בתפקיד כמו "האוס".
אני מאוד מחבב את לאורי. לפני "האוס" הוא נהג לעשות מערכונים על שייקספיר עם רואן אטקינסון (או סדרות שלמות…), תוכנית מערכונים עם סטפן פריי, לשירי שירים קומיים בגוון אנגלי טיפוסי ואפילו להופיע בתפקידי אורח קטנים בסדרות אלו ואחרות, תמיד עם הניצוץ הקומי האנגלי הזה.
אז לכבוד עליית העונה השישית עכשיו בארה"ב (והעונה החמישית, כאן בארץ, בהוט), הנה משהו קצת ישן שלו. שיר בוב דילני משהו, שמסביר לנו בדיוק מה יפתור את כל בעיות העולם.
פוסט על האוס ואני לא אגיב…?
מה שכבש אותי בהאוס (חוץ מהסיבות שכתבת), היא העובדה שהוא מדבר את המחשבות שלו בקול, סרטים וסדרות רבים (בעיקר אופרות סבון בצורה הנחותה השמורה רק להן) השתמשו ב"הד" של המחשבות בהן רואים את האדם בוהה בחלון ושומעים את קולו= מחשבותיו,
מה שיפה בהאוס היא העובדה שהוא מדבר את המחשבות שלו בקול, מה שלפעמים גורם לי לכסות את הפה ולהתכווץ בספה ולחשוב לעצמי (בקול דרמטי) לא…הוא לא אמר לה את זה עכשיו…זה מהפנט וזה גורם לך לחשוב על כל הדברים שהיית מת לומר בקול אבל אתה מצנזר.( ואם אתה לא אתה נחשב אנטיפט או סתם חסר טקט )
הדמות של האוס ממגנטת משום שהיא מעזה לעשות ולומר דברים שאנשים רגילים לא מעיזים…מצד אחד אתה מת על זה מצד שני אתה מתוסכל מהעובדה שהאדם לא מסוגל לסתום את הפה לפעמים ובכך לשפר את חייו.
ומה שהכי מיוחד שאין קיטש והוא לא משתנה ולא הופך להיות הגיבור האמריקאי האולטימטיבי הוא ממשיך להיות אותו דפוק שכולם אוהבים בלי שהוא יתן להם סיבה.
אה וגם העיינים הכחולות…והדיקציה או הדיקציה…
אני שם ח"י שקלים שראית אתמול בערב את הסדנה למשחק איתו.
אם אני צודק אז חוץ מהעובדה שאתה חייב לי כסף, זה גם מעיד על זה שלפעמים הרגלי הצפייה שלנו דומים ברמה שכבר מפחידה אותי (כבר אמרתי את זה פעם).
אם נוסיף את העובדה שאני כמעט לא רואה טלויזיה ואת זה שאנחנו לא באמת נפגשנו אי פעם, זה הופך את כל העניין למוזר עוד יותר ומענג לא פחות.
סדרה מעולה.
וקמרון………….. קמרון………….., תבוא ברכה על ראשה.
@ורד – צודקת לגמרי. 🙂
@שמוליק – דווקא לא היה לי מושג שהיתה סדנה למשחק איתו. תנוח דעתך. אבל אתה חייב לי ח"י.
דרך אגב, לא הרבה יודעים את זה, אבל שני האחים של התסריטאי הראשי של הסדרה הם רבנים בארץ (ואני מדבר על רבנים ממש, לא כמו האלה בארה"ב (בלי להעליב כמובן) שסתם קוראים לעצמם רב ואח"כ מוציאים כותרות….)
מגניב
סדרה מופתית המשתבחת עם הזמן. מספר אנקדוטות נוספות, מקווה שמוסיפות עניין:
* הוא התנצל על כך שהוא לא התגלח לקראת מבחן הבד מכיוון שהיה באותו זמן בצילומי סרט אחר.
* יש וידאו שמראה את תחילת דרכו בסדרה: http://www.youtube.com/watch?v=hJUwTAGYOSg
* ביראן סינגר, אחד המפיקים, שלא היה מודע למוצאו של יו אמר שהוא "דוגמה לשחקן אמריקאי מוכשר שהוא חיפש", הכל בגלל המבטא.
* גם לאחר מספר עונות, יו לאורי היה בטוח שכל רגע הסדרה תרד, שכן הכל זמני, ולכן לא קנה בית בארה"ב.
* הוא חבר בלהקה בנד פרום טיוי שכל חבריה הם שחקנים בסדרות טלוויזיה (שם הלהקה הוא משחק מילים באנגלית).