כבר הבאתי כאן פעם את אד ברן, הסטנדאפיסט עם המבטא האירי הבלתי אפשרי. מעבר לעובדה שאני לא באמת יודע האם אני כותב את שמו בעברית נכון, ברן או ביירן או איך שלא קוראים לו, אני דווקא די מחבב את הבחור. ב-2006 הוא הקליט DVD של הופעה שנקרא "פדנטי וגחמני" שבו אסף את כל הקטעים המוצלחים שלו עד אותה תקופה. אתם מוזמנים לחפש קטעים חדשים וישנים שלו ולבדוק מה דעתכם. אבל, בתור התחלה, הנה כמה ציטוטים נבחרים מהמופע (אם קצת עריכה במקום שהשפה מהווה מכשול, אולי). כמובן שבלייב זה יותר מצחיק.
אני טוב בויכוחים. אבל לויכוחים יש את הנטיה להפוך לקטטות. אני פשוט לא טוב בללכת מכות. אני יודע, אני ממש נראה שאני כן, אבל אני לא. אם מישהו אומר לי "יש לך בעיה?" לרוב אני עונה "כן. אתה הולך כנראה לקרוע לי את הצורה עכשיו."
אני אוהב להיות קומיקאי. זה אחלה דבר. הבעיה עם להיות קומיקאי, זה שלפעמים אתה יודע שאתה אמור להגיד את הדבר ה"נכון", אבל הדבר הלא נכון מצחיק יותר. כמו באותו טיול שעשיתי, שמשום מה הילדה הקטנה של אחד הזוגות האחרים בטיול כל הזמן הסתובבה לידי. אז יום אחד האבא שלה ניגש ואמר לי בחיוך "נו… נראה לי שמישהו קצת נדלק עליך…" ואני אמרתי "אוח, זה ממש מביך. כי נראה לי שגם הבת שלך מחבבת אותי."
ברן: אתם יודעים מה המכשול הגדול ביותר במערכות יחסים בין גברים ונשים?
מישהו בקהל: נשים.
הייתי אצל רופא השיניים שלי ומסתבר שעכשיו הם נותנים לך שאלון למלא על השיניים שלך. ואף אחד לא באמת חושב על כל הדברים האלה בקשר לשיניים שלו. זה פשוט לא בסדר. בכל אופן, בסוף השאלון היתה שאלה אחת – "אם היית יכול לשנות משהו אחד בחיוך שלך, מה זה יהיה?". וזה כבר עצבן אותי. אז כתבתי "שיהיה יותר כן".
מישהו אמר לי פעם "אם תסתכל בערך "טיפש" במילון, תראה שם תמונה שלך". הי הי הי. וואלה. אני לפחות לא זה שצריך לבדוק את מה אומר הערך "טיפש" במילון. ובמילון שלי אין תמונות, יא חתיכת אידיוט.
כשאתה עולה למטוס היום הם שואלים אותך כבר לא "האם יש לך נשק?" אלא "האם יש לך משהו שיכול לשמש כנשק?"
ואז אתה יכול להגיד "מה, זה? אני לא חושב על זה כעל 'נשק' אלא יותר כעל 'מכשיר להטלת כדורים בצורה אוטומטית'", אבל מצד שני, גם אם אין לך שום נשק, אתה מוצא את עצמך חושב קצת.
"הממ. אם אזרוק את הספר הזה חזק מספיק…"
בשביל מה יש לנו משקל באמבטיה? כלומר, בשביל מה? אני לא צריך לדעת כמה אני שוקל. אם אתה לא יודע אם אתה שוקל יותר מדי או פחות מדי, אתה יכול פשוט להסתכל במראה.
האם קרה אי פעם שמישהו הסתכל בראי וחשב "הי, אני קצת שמן." ואז עלה על המשקל ואמר "אה, לא. בעצם לא" ?
אני אוהב לשתות. מצחיק אותי למה אנשים צריכים סיבה בשביל לשתות, כאילו השתיה כשלעצמה אינה סיבה מספיק טובה.
"אני שותה כי היא עזבה אותי." למה? כשהיא הייתה כאן היא לא נתנה לך לשתות?
והנה עוד כמה, של אחרים, עם קישור לסרטון בו הם מופיעים:
- נחמד לראות שיש כאן היום כל מיני אנשים. חלקם בגיל שלי, וחלקם, אה, בוא נגיד, שנולדו בנקודת זמן נוחה יותר מבחינת הקירבה לאפוקליפסה" (אמו פיליפס)
- אנשים אומרים "אני אוהב ילדים". זה נחמד. קצת מוזר אבל. זה כמו להגיד "אני אוהב אנשים, לזמן מוגבל". (דמיטרי מרטין)
- לחיי בירה! הגורם והפתרון של כל בעיות החיים! (הומר סימפסון)
- כשאני ממלא טופס ורשום עליו "במקרה של מצב חרום נא ליידע" אני רושם "רופא". מה כבר אמא שלי תוכל לעשות? (סטיבן רייט)
- לחבר שלי יש טלפון במכונית ויש לו מענה קולי במכונית. ההודעה שלו היא "הי, אני בבית כרגע…" (סטיבן רייט)
- כל קרב הוא food fight כשאתה קניבל. (דמיטרי מרטין)
- אולי לא רואים את זה עלי, אבל אני אוהב אנשים. אני פשוט אוהב אותם במטחים קצרים. (ג'ורג' קארלין)
אתם מוזמנים להוסיף כמה משלכם בתגובות, ולהעלות את הרמה.
ראיתי את אד ביירן בהופעה חיה כשהייתי באדינבורו לפני שנה וחצי. הוא אכן גדול. וסחתיין על הציטוטים מדמיטרי מרטין. מת עליו.
דווקא הצלחת להעלות על פניי חיוך ב6:30 בבוקר!
לא רע….. D-:
דמיטרי מרטין משובח.
🙂
ועוד אחד של דימטרי מרטין:
"אני חושב שגרפיטי הוא מלא תשוקה. תמיד אומרים "בוש מסריח", "יו-טו מלכים". אני רוצה לעשות גרפיטי אדיש, צעצוע של סיפור שתים היה בסדר".
Pingback: יונתן ברק – ראיון ר-ציני | ילדי הקומדיה