אני לא אכלן גדול.
לרוב, אלא אם כן אני באותה תקופה קצרה והפכפכה שאחרי צום מסוים, (או טרק בחו"ל שבו לא יצא לי לגעת ביותר מדי אוכל שנמצא ברמה אבולוציות גבוהה יותר מאורז) אני נוטה להתייחס לאוכל כמשהו שצורכים כדי לצבור אנרגיה.
מדי פעם, יוצא לי להתענג על משהו חדש, או לאכול ארוחה שבה אני לא קורא / רואה טלוויזיה/ גולש במקביל, וככה גם ממש להתרכז באוכל שלי.
זה אמור להיות הרבה יותר בריא ונכון, אגב.
יש אנשים שבשבילם אוכל הוא הרבה יותר מזה, אבל עדיין ההתייחסות אליו היא על הקו המחבר את הראש והבטן. כי, מה לעשות, זה קודם כל אוכל. יאמי יאמי, וכו'.
ג'ניפר 8 לי (אין לי מושג מה עושה שם ה-8) היא כנראה מישהי שמסתכלת על אוכל בצורה טיפה יותר רחבה.
ההרצאה הבאה שלה (כרבע שעה) מדברת על המקורות של אוכל, וההיסטוריה שלו. של האוכל הסיני, למען הדיוק.
מסתבר שמה שאנחנו (או האמריקאים, הקהל המקורי של ההרצאה הזו) מחשיבים כ"אוכל סיני", בהרבה מאוד מקרים בכלל לא הגיע מסין.
ג'ניפר, בהרצאה מהירה שקל לראות שבעצם היא הצצה לנתוניה של מישהי שיש לה עוד הרבה מה לומר, מראה איך אנשים סינים מתייחסים לאוכל סיני-אמריקאי שמביאים להם אותו. הם פשוט בוהים ב"עוגיית המזל" ותוהים מה זה. כשהם כבר נותנים ביס, הם מופתעים לגלות את פיסת הנייר שבפנים.
מומלץ להציץ ולראות אין אוכל מתקשר לתרבות ותרבות לרעיונות.
זה גורם לך לחשוב על איך אנחנו קשורים אחד אל השני, ומשפיעים אחד על השני, וגם מעורר בך תהיות איך אנשים מתגלגלים לתחומי עניין ומחקר שכאלה.
לגברת 8 יש כמה נתונים חביבים במיוחד, ואם אתם רוצים לגלות למה באחת מהגרלות הלוטו בארה"ב זכו 110 זוכים למרות שסטטיסטית זה בלתי אפשרי או מיהו גנרל צו או מה אוכלים בתחנת המחקר באנטרקטיקה, אתם מוזמנים להעיף מבט.