אבן נייר ומספריים

המקור הוא כנראה סיני. ישנם מקורות שאפשר לטעון על פיהם שאבן-נייר-ומספריים, או גרסא קדומה שלו, היה קיים כבר בזמנה של שושלת האן הסינית (ששלטה באיזור 200 לפנה"ס). המשחק עצמו התחיל להיות פופולארי ביפן באיזור המאה ה-17. היפנים קוראים לו ג'ן-קן-פון (Jan-ken-pon, או ג'נקן, בקיצור). משמעות השם לא מאה אחוז ברורה (וקשורה אולי לעובדה שמדובר בשלוש הברות שאפשר לצעוק תוך כדי שמניעים את הידיים) אבל כנראה שזה קשור לעובדה שהמילה קן, משמעותה אגרוף ביפנית, שזה מה שמוציאים בשביל אבן. אלא אם כן לא הבנתי נכון את ויקיפדיה.

אלוף העולם הנוכחי הוא אמריקני. קוראים לו טיפ קונרד, והוא זכה בתואר ב-2009. לא מצאתי עדויות לאליפות התקיימה ב-2010, אבל זה לא אומר שלא הייתה. ארגון האבן-נייר-ומספריים העולמי (יש דבר כזה) מארגן טורנירים מאז 2002, עם פרס של עשרת אלפים דולר לאלוף העולם. ב-2004 הם גם שודרו בטלוויזיה, בפוקס. חוץ מזה, יש ארגונים שמארגנים תחרויות לאומיות בארה"ב ובבריטניה. הטורניר הגדול ביותר התקיים ב-2010, בקנטקי, והשתתפו בו 6000 מתחרים.
באתר של הארגון העולמי ניתן למצוא הסברים על טקטיקות משחק, תמונות מהאליפויות השונות, וכמובן, מרצ'נדייז. את הארגון עצמו הקימו שני אחים עם חלום ילדות, וסרט דוקומנטרי עליהם יצא ב-2007.

לא רק אבנים. בעולם יש גרסאות שונות ומשונות למה שמייצגות תנועות הידיים באנ"מ. ביפן יש גרסא של נחש-צפרדע-חלזון, גרסא של אש-נחש-מים, וגרסא (שנשמעת משעשעת במיוחד) של נמר-ראש הכפר-אמו של ראש הכפר. באינדונזיה יש גרסא של פיל-אדם-נמלה (ולפעמים הנמלה מוחלפת בחרק קטן אחר, שמטפס ונכנס לפיל לתוך האוזן), ובוייטנאם יש פטיש-מסמר-נייר. באוסטרליה מחליפים את האבן בבאר, ובצרפת מחליפים את הנייר בעלה.

אבל תמיד אפשר יותר. זה מתחיל במקומות שבהם מוסיפים "דינמיט" שמרסק את האבן, אבל הפתיל שלו נקטע ע"י המספריים (הנייר חונק את הפתיל או נקרע לחתיכות, זה לא ברור). יש גרסאות שבהן יש גם "באר" שלתוכה נופלים המספריים והאבן, ואשר הנייר "מכסה" אותה.
אבל כנראה הגרסא הידועה ביותר של ואריאציה של אנ"מ, היא אבן-נייר-מספריים-לטאה-ספוק. (ויש כמובן גם חולצה)
ספוק מנפץ את המספריים, ומאדה את האבן, אבל נעקץ ע"י הלטאה ומועבר מתפקידו ע"י הנייר. הלטאה עוקצת את ספוק ואוכלת את הנייר, אבל האבן מוחצת אותה והמספריים מורידים לה את הראש. החבר'ה מ"המפץ הגדול" מסבירים את זה יותר טוב, אולי:

אבל למה לעצור כאן? מארק ריינר, סופר ובלוגר מקנדה, המציא גרסא בת חמש אופציות: קוף-פיראט-רובוט-נינג'ה-זומבי.
זה מאוד פשוט.
הקוף משטה בנינג'ה ומוציא את הרובוט מהשקע, הרובוט חונק את הנינג'ה ומוחץ את הזומבי, הפיראט מטביע את הרובוט ומשפד את הקוף, הנינג'ה מביס במכת קרטה את הפיראט ועורף את ראשו של הזומבי והזומבי אוכל את הפיראט ואת הקוף.
יש כמובן גם חולצה.

לעומתו, אמן האנימציה, דייוויד לאבלייס, כבר הלך באמת בגדול.
הוא התחיל בגרסת 7 אופציות: אבן-נייר-מספריים-מים-אוויר-ספוג-אש.
המשיך לגרסת 9 האופציות: אבן-נייר-מספריים-מים-אוויר-ספוג-אש-אקדח-אדם.
משם ל-11 אופציות: אבן-נייר-מספריים-מים-אוויר-ספוג-אש-אקדח-אדם-שדון-זאב. 
15 אופציות: אבן-נייר-מספריים-מים-אוויר-ספוג-אש-אקדח-אדם-שדון-זאב-ברק-דרקון-עץ-נחש.
וגרסת ה-25 אופציות: אבן-נייר-מספריים-מים-אוויר-ספוג-אש-אקדח-שדון-זאב-ברק-דרקון-עץ-נחש-דינמיט-פצצת אטום-חייזר-קערה-ירח-מקק-גבר-אישה-קוף-גרזן-שמש. (למשחק הזה יש גם גרסת פלאש, אגב, ושוב, חולצות) 

בסוף הוא פשוט הלך על כל הקופה והמציא את גרסת 101 האופציות.
לא, אני לא אכתוב אותן. תבדקו לבד.