דן בוטנר הוא כתב וחוקר של הנשיונל ג'יאוגרפיק. הוא גם רוכב אופניים נלהב שמתמחה ברכיבה למרחקים גדולים ומחזיק כמה שיאי עולם בעניין. הבחור, למשל, רכב מאלסקה לארגנטינה, מרחק של כמעט 25 אלף קילומטרים. לאורך הנסיעות שלו בעולם הוא גילה שישנן קהילות מסוימות שלהן הוא קרא "בלו זונס" (איזורים כחולים, כאילו?) שבהן אנשים מזדקנים עד גיל מבוגר במיוחד ובבריאות טובה במיוחד.
ביחד עם קבוצה של מדענים של הנשיונל ג'יאוגרפיק הוא יצא וחקר את המקומות והחברות האלו בניסיון להבין מה בדיוק בדרך החיים שלהם גורם להם לחיות עד גיל כה מאוחר. רק עשרה אחוז מתוחלת החיים שלנו מושפעת מגורמים גנטיים, הוא אומר, השאר קשור לצורת החיים שלנו. אז מה צריך לעשות?
על פי ההערכות, גוף האדם אמור בממוצע לשרוד עד גיל 90, אז למה ממוצע שנות החיים הוא 78 (בארה"ב). לאיפה נעלמו 12 שנה? (בישראל תוחלת החיים לגברים היא כ-79 שנים ולנשים 83)
האם יש "טריק" או שיטה "נכונה" לחיות שבעזרתה אפשר לחקות את האוכלוסיות הללו ולהגיע לאיזו גיל המאה?
לא מדובר כאן רק על האפשרות לשרוד על לגיל מבוגר אלא גם על לחיות בבריאות טובה, בלי מחלות שונות ומשונות שתוקפות בגיל הזה.
לא נפתח עכשיו דיון על מה זו בכלל הזדקנות, והאם יש דרך לעצור או להפוך אותה, טוב?
אני גם לא מעוניין להיכנס לדיון הידוע בנושא "אני מעדיף לאכול מה שבא לי ולהיות מאושר עכשיו, מאשר לאכול טופו של החיים ולחיות עוד שנתיים." או "לעשן, לשתות ולחיות באופן חסר אחריות זה מה שעושה לי טוב, ואני מוכן לחיות פחות בשביל זה" . אד ביירן כבר אמר "אני יודע שכל סיגריה מורידה לי חמש דקות מהחיים. אבל מצד שני, לוקח לי עשר דקות לעשן אותה, אז אני בעצם יוצא ברווח…". אז לא נכנס לזה, ונתעלם גם מההנחה שחיים ארוכים יותר חייבים גם להיות מרובעים, בנליים וחסרי ריגוש. זהו. יופי.
אבל לכל מי שרוצה להכיר אורח החיים שבעזרתו, ככל הנראה, ניתן להאריך את תוחלת החיים שלנו,מוזמן לצפות בהרצאה של בוטנר כמו שנתן אותה ב-TED.גם אם בסופו של דבר לא כל ה"עצות" מתאימות לך, מדובר בהרצאה מרתקת.
למי שמשום מה אין עשרים דקות בשביל זה (אתה ממש עסוק, הא? אז מה אתה עושה כאן בכלל מלכתחילה?) – הנה סיכום קטן ולא מחייב.
- פעולה – אין צורך ללכת למכון. באמת. פשוט ארגן את חייך כך שתהיה עסוק בפעילות, לא בבטלה. ההתקדמות הטכנולוגית, בין השאר הדברים הנהדרים שהביאה לנו, גם הרגילה אותנו למנוחה, לבטלה ולנוחות שאנחנו לא באמת צריכים תמיד. אם אתה יכול ללכת לשם – אל תנהג לשם באוטו. אין צורך לעלות במעלית אם אתה מסוגל לעשות את זה במדרגות. אם היום-יום שלנו יהיה מלא בפעילות ולא "ניפול" לקיצורי דרך של פאסיביות בכל מקום, הגוף שלנו יהיה פעיל כל הזמן באופן טבעי.
- להרגע – "לא ידאג על עולם שאינו שלו" אומרת היהדות. גם האנשים באיזורים שבוטנר בחן נמנעים מלחץ מיותר, ולוקחים לעצמם הפסקות לתפילה או מנוחה, בשביל לתת לגוף לחזור לקצב הרגיל שלו.
- עבודה – בחברה המערבית המודרנית עבודה היא רע הכרחי שאנחנו משתדלים שיהיה בלתי סביל. התפיסה שלנו היא עלינו לעבוד במשך X שנים, ואז לצאת לפנסיה ואז "לנוח" או ליהנות מהחסכונות. האמת הינה, שישנן שתי שנים בחיי האדם המודרני שהינן המסוכנות ביותר מבחינת הסיכון למוות – השנה הראשונה לחייו, והשנה שבה הוא יוצא לפנסיה. יציאה לפנסיה היא הרבה פעמים משבר של מציאת משמעות מחודשת בחיים. מה שנכון יותר הוא למצוא משהו שנותן תחושת משמעות וחשיבות לחייך ולעשות אותו כל החיים. אם זה משהו שאתה אוהב לקום בשבילו בבוקר, אין סיבה לפרוש לפנסיה, אם זה משהו שאתה לא אוהב – תמצא משהו אחר, מלכתחילה. לתחושת המשמעות ביום-יום יש חשיבות גדולה. הפנסיה היא הבטחה ריקה שצריך להימנע ממנה. עדיף למצוא משהו שאתה רוצה לעשות עד יום מותך.
- אוכל – שתה מעט יין כל יום, זה טוב, כשזה לא מוגזם. אין צורך לוותר על בשר, אבל ככל שהתפריט היומי מבוסס על יותר דברים מהצומח כך יותר טוב. ולא לאכול הרבה. תחושת השובע שלנו מגיעה מהבטן למוח באיחור של כחצי שעה, ולכן עדיף לאכול עד אשר אתה 80 אחוז שבע (טריק שגם הרמב"ם דיבר עליו, אם אני זוכר נכון). כך, בין השאר, נמנעים מאכילת יתר במובן הרחב של המילה.
- חברה – אם פעם היו לכל אחד חמישה חברים טובים שליוו אותו לאורך חייו, היום יש לנו אחד וחצי. חברים טובים זה דבר שיוצר קהילונת שחשובה לנו, בעיקר כאשר האנשים האלה הם מהסוג שמקדם אותנו ועוזר לנו לשמור על דרך חיים נכונה. חשוב להתחבר לאנשים, חשוב מאוד להשקיע במשפחתיות וליצור דינאמיקה משפחתית יציבה, ויש יתרון גדול בלהיות חלק מקהילה רחבה וגדולה, לרוב כזו שיש לה רעיון רוחני או דתי בבסיסה. בסופו של דבר, החברים שלנו, אלו שמלווים אותנו לאורך החיים, משפיעים עלינו כך שנמשיך לשמור על דרך חיים נכונה, וגם מהווים משענת ומקור משמעות ואושר.
עוד על הנושא אפשר לקרוא באתר BlueZones.
live long and prosper.
הרצאה מצוינת.
מן הראוי להכין לה דף מקורות, קצת רמב"ם ככה על הבוקר. קדימה.
מה שהוא אומר על חברות מעלה בי מחשבות רבות. מצד אחד זה טריוויאלי, אנשים חברותיים בריאים יותר. החולים הם מסכנים, בודדים, והסיוט של כל רווקה הוא להחנק מעל קופסת חבית בן אנדג 'ריז ולהאכל על ידי החתולה שלה, כאשר את כל העייסק מלווה מוזיקת אייטיז נוראית.
אבל יש בכך משהו מעבר לקלישאה.
אנשים חברותיים חיים יותר ובריאים יותר כי הצרות מתחלקות. דאגה בלב איש ישיחנה, לא טוב היות האדם לבדו, כל אלה נכונים בעיני ברמה האינטואיטיבית קודם כל. ברגע שאני משתפת אני חולקת עם האחר – חבר או חברה, ולא חייב להיות דווקא בן או בת זוג, אני משתפת בעומד וזה מקל עלי.
לעיתים הקושי הוא הבדידות, התחושה שמשהו קורה ואין עם מי לדבר, ומשם ועד לתחושות רעות ולמחלות הקורות כי המערכת החיסונית נמוכה – דבר המושפע על ידי מצב רוח בין השאר הדרך קצרה.
חברה שבה חיים אנשים עם חברים בריאה יותר במובן החוסן החברתי שלה, זו רשת שתומכת אחד בשני, והחוליה החלשה מתחזקת תמיד.
האם פייסבוק מחליש אותנו? האם אלו חברים דימיונים שרק מתעתעים בנו ולא מספקים את מה שאנחנו צריכים?
אני לא יודעת. אני מנסה להפיק את המירב גם מקשרים וירטואלים
והנה הראיה.
תודה
יואב ,
תודה על פוסט מקסים ומעורר מחשבה .
כבר קראתי באיזה מקום שנשים שיש להם חברות טובות , הן בריאות יותר …
ברור שזה נכון גם לגבי גברים .
והקהילה ? בהחלט מרכיב חשוב בבריאות של כולנו .
שרק נהיה בריאים 🙂 .
דנה פרידמן לא אוהבת את זה