חוכמה יכולה להימצא לפעמים במקומות המפתיעים ביותר, ואכן, בשירותים צה"ליים רבים ברחבי הארץ רשומה גם היום, לצד שרבוטים חסרי טעם ואמירות גסות רוח, האמת הברורה על הבחור ההוא, שאמור לעצור את הזמן, אבל עדיין לא נולד.
נראה שאם יש אויב אחד שעוד לא למדנו להתמודד איתו, או לפחות להשלים עם האפשרות שהוא לא הולך להיות מובס בקרוב, זה כנראה הזמן.
אנחנו עומלים ליצור טכנולוגיות שיעבירו סרטים מלאים אל המחשב שלנו תוך דקות, אבל כדי לראות אותם, חייבים להשקיע את כל השעתיים. אנחנו מצמצמים את המידע שלנו לסאונד-ביטס, ואת הדעות שלנו לסיסמאות מהירות, אבל כדי להרגיש סיפור אנחנו חייבים להתעמק בו עם במיטה על חשבון השינה שלנו וכדי להכניס רעיונות לתוך הנפש שלנו אנחנו עדיין צריכים לפעמים חיים שלמים של חוויה.
אלו מאיתנו שמנסים לדלג על פני החיים במהירות, לחוות כמה שיותר, גם אם ברסיסים, דומים למי שמסתכלים על פרח ורואים רק את האטומים שמרכיבים אותו. הם אולי רואים יותר "דברים", אבל הם לא רואים כלום.
לזמן מגיע כבוד. מי שלא נותן לו את הכבוד הזה, יגלה שהזמן פשוט לקח אותו ללא רשותו.
סאנדר מאלדר הוא מעצב ריהוט ופנים ידוע.
כאשר השעון במשרדים שלו נפל, הם פשוט הכינו שעון אחר, שילוב של אומנות ופרקטיות. הסרטון הבא מתאר את תהליך ההכנה.
איכשהו, האופן שבו מחוגי השעון הזה מחוברים מצליח אולי להעביר יותר את האופי שלו. הזמן שמאלדר מתאר לא תחום בתוך שעון מעוגל, אלא מתפרש מסביב בצורות חדשות ושונות, ששוברות את מה שאנחנו רגילים, גם כשהן עדיין נמצאות במחזוריות.
והזמן נראה כבר פחות כמו אויב, ויותר כמו אפשרות אחת מתמשכת.
זה כנראה הפוסט שהכי נגע לנפשי מאז שכתבת על האושר כפעולה אקטיבית.
תודה לך שוב.