אני יכול להגיד משהו על הקוליות של טכנולוגיה (כמו שהיא באה לידי ביטוי באיזור 1:34).
או על זה כל שהעניין בעצם יכול להיעשות לבד בבית, ובלי עזרים טכנולוגיים מסובכים, איזה כיף, בהחלט.
אפשר גם לתהות לגבי לאן זה הולך, או האם אנחנו משועממים ורודפי וירטואליות עד כדי כך שכבר לא מספיק לנו פשוט לעשות חלון. בקיר. כלומר, זה כולו לעשות חלון.
אנחנו חייבים להעשיר את הכל. אם זה ממחושב זה הרי כל כך יותר שווה בעינינו ויום יבוא והחיים הטבעיים פשוט לא יהיו לנו מספיק וכו' וכו'. (ואז אפשר להוסיף משהו על הנוער של היום, כמובן)
אבל מה שבאמת מעניין, זה מה שעובר בראשו של התינוק שמופיע ב1:07, ונעלם אחרי עשרים שניות. איכשהו, המבט על פניו לפני שהוא עוזב את התמונה מבהיר את מה שהוא חושב על כל העניין.
"הא?"
מצד אחד מגניב
מצד שני מעורר חלחלה.
ובסך הכל וואווו.