עשרים שנה לטלסקופ החלל האבל

נאס"א מציינת בימים אלו 20 שנה לשיגורו לחלל של הטלסקופ האבל, ב24 באפריל 1990.
הטלסקופ – שקרוי של שמו של אדווין האבל, אסטרונום אמריקני שגילה את קיומן של גלקסיות מעבר לשביל החלב שלנו וגם הראה שהיקום מתרחב – אמנם לא היה טלסקופ החלל הראשון אבל אין ספק שהוא המפורסם והחשוב שבהם, 4.5 מיליארד דולר עלה להרכיב את המתוק (400 מיליון הייתה ההערכה הראשונית). סובב כבר עשרים שנה סביב כדור הארץ, הוא מספק הן לחוקרים, הן לאסטרונומים חובבים והן לציבור הרחב תמונות ומידע שאי אפשר להשיג בעזרת טלסקופ שנמצא על כדור הארץ.

יש משהו בכל הפרויקט הזה, של האבל, שמצליח לשלב את הגדלות שלנו בתוך מין אנושי מצד אחד, ואת הדרישה העצמית שלנו לענווה.
כי ככה זה, מצד אחד זהו הישג הנדסי וטכנולוגי יוצא דופן. ספק אם לפני עידן החלל מישהו היה חושב על אופציה שכזו בתור אפשרית וזמינה (למרות שחשוב להזכיר שהיוזמה לטלסקופ הגיעה כבר ב-1970, עשרים שנה לפני שיגורו). הטלסקופ שפתוח לכל אחד ללא הבדלה של לאום או מדינה (אבל עם תור ארוך מאוד) הוא דוגמא למה שהמין האנושי מסוגל להגיע אליו, אם הוא רוצה מספיק.
ומהצד השני, מדובר בפרויקט שבתחילת הדרך היה בדיחה לאחר שהתגלה שתקלה במערכת האופטית הופכת את פרויקט המיליונים לכמעט בלתי שמיש. שלוש שנים עד אשר תוקנה התקלה, והטלסקופ החל לעבוד כראוי. כך שאנחנו עדיין אנושיים, והתזכורת לכך היא לא רק מתקלות קטנות אלא בעיקר מהמידע והתמונות שהאבל מספק לנו, שמראות עד כמה שהיקום שסביבנו עצום ועשיר, עד כמה יש צורך לזכור מדי פעם שאנחנו סוג של נקודת כחולה קטנה בתור החושך.

האבל סיפק לאורך השנים לא מעט מידע שגרם לפריצות דרך מדעיות (כמו הידע על קצב התרחבות היקום) אבל בשבילנו, האנשים הקטנים, אלו כנראה התמונות המהממות שנצרבות בתודעה. אז הנה כמה כאלה.
תהנו.