בדרך כלל כאשר אני חושב על מועדוני קריאה אני רואה קבוצה של נשים אנגליות בשיער מסולסל מדסקסות את ג'יין אייר תוך כדי שתיית תה. סוג של עיסוק דודתי שכזה. ואנגלי, כמובן.
לא יצא לי מעולם להיות במועדון קריאה, והכי קרוב שיצא לי להיתקל באחד כזה זה בסדרות אמריקאיות או בקומדיות הוליוודיות שבהן מישהו/י נקלע למצב שבו הוא התחייב לקרוא ספר למועדון קריאה מסוים, לא הספיק/ה ועכשיו יש לנו סצנה של ניסיון נואש לחלוק התרשמות על ספר שלא קראת. משהו שהוא לא יותר מתירוץ לסצנה, לצערי, שבה הגיבור מראה את שלומיאליותו הכריזמתית.
בכל מקרה, אם מישהו מכם רוצה להשתתף במועדון קריאה גדול במיוחד, ויש לו במקרה חשבון בטוויטר הוא יכול התחיל לקרוא מחר את "אלים אמריקאיים" של ניל גיימן.
יוזמה חדשה שנקראת "ספר אחד, טוויטר אחד" מנסה לגרום לכמה שיותר אנשים לקרוא ביחד את אותו ספר ולדסקס אותו ברשת. היוזמה עלתה, (בדומה ליוזמה אחרת שקיימת שמארגנת אנשים בעיר מסוימת לקרוא ספר אחד), אנשים ברחבי הרשת הציעו ספרים שונים, ובסופו של דבר, היום יוצאת לדרך הקריאה.
בטוויטר ניתן לסמן כל משפט שאתה זורק לחלל העולם בעזרת תגית-נושא שכזו (hastag) וכל האנשים שהולכים לקרוא את גיימן בחודשיים הקרובים (יש לו"ז! מוגדר מראש!) הולכים ליצור שיחה אחת גדולה ועולמית על הספר, על ידי זה שיוסיפו לטוויטים הרלוונטים שלהם את התגית #1b1t (מלשון one book one twitter). יש כמובן גם דף פייסבוק שמארגן את העניין, ונראה שיהיו לפחות משהו כמו 4500 איש שמעוניינים לשמוע לפחות על העניין.
כקורא ספרים, אני מודה שהרעיון עצמו הוא משהו שצריך להתרגל אליו. להחליט האם הוא מוצא חן בעיני בכלל או לא. אני לא בטוח.
זו לא היוזמה הראשונה בנושא "קריאת ספרים משותפת ברשת".יש את Twitter book club בפייסבוק ויש את חשבון טוויטר יעודי שמארגן מועדון קריאה שכזה, ואני בטוח שקבוצות קטנות בעלות עניין וכמובן גם הוצאות ספרים מארגנות קריאות משותפות (מישהו שמע על משהו כזה בארץ?) ומשתמשות ברשת כבסיס לשיתוף וקשר בין החברים. האם זה הופך את הקריאה לעוד פעולת "שופוני" שמלאה בהפסקות שנועדות לקריאת מסרים ושליחתם או שיש כאן חווית קריאה חדשה ומרעננת שבה אתה קורא משהו ביחד עם כל העולם, ומעצים את הספר שבידך בעזרת התרשמותם של אלפי אנשים, בזמן אמת?
למרות שאני רשום, אני לא משתמש טוויטר חזק במיוחד. איכשהו בארץ הוא תפס פחות כרגע, וכשאני רוצה לשתף אנשים, זה לרוב דרך פייסבוק.
אבל אם מישהו מכם מעוניין, הוא יכול להשתמש ב-#1b1t כתירוץ לקרוא שוב את גיימן, או כנושא שיחה במסגרת שיחת הסלון הקרובה אליכם על "האינטרנט, הורס כל חלקה טובה, או מוסיף לה רובד חדש ומפתיע".
אם זו הדעה שלך על מועדוני קריאה אז יש לי ספר להמליץ לך מאד: מועדון גרנזי לספרות ופאי קליפות תפודים.
באמת אנגלי, אבל מרחיב מאד את הז'אנר והדימוי. המשתתפים הם ממש לא הגברות החסודות האלה כמו שכתבת.
מחד זה מגניב, וזה משקף את הצמצום במילים וראשי התיבות ומאידך, היכן השיחה הארוכה המענגת המתמשכת הנמסכת לתוך הערב שיורד המקרבת בין רחוקים הדנים במאורעות העלילה ובנפתולי הדמויות?
@רותם: אני הולך בהחלט לבדוק אותו. תודה. 🙂