(פתק שמצאתי מתחת לכרית בבוקר)
אני לא יכול להגיד מי אני, כי נראה לי שלא כל כך יאהבו את זה שאני מגלה לך את זה. אבל פשוט נראה לי שהגיע הזמן שתדע את האמת. אל תאמין להם, לאף אחד. העולם הוא באמת מה שאתה רואה ומרגיש. לא פחות ולא יותר.
למרות שאתה בטח לא מבין למה אני מתכוון.
נתחיל במשהו פשוט.
מכיר את זה שכשאתה מכניס כפית לתוך כוס תה, או כוס מים, זה נראה מהצד כאילו הכפית מתעקמת?
אז תמיד אמרו לך שאלו קרני האור שנשברות במים או בתה, וגורמות לה להראות עקומה.
אז זהו, שלא.
הכפית באמת מתעקמת. אין חוק טבע שמדבר על שבירת קרני אור. החוק קובע שכפיות מתעקמות בתוך תה. ככה כתוב באמת, שחור על גבי לבן, ומוחבא היטב היטב. מה שאתה רואה, זה מה שבאמת קורה.
כשאתה עומד ברחוב ועובר אמבולנס ואתה שומע את הסירנה שלו עולה ונעשית גבוהה ככל שהוא מתקרב ואז נעשית נמוכה כשהוא מתרחק? אז זה לא קשור לגלי קול. זה פשוט ככה.
הנהג של האמבולנס, תוך כדי נסיעה, מניח יד אחת על הכפתור של הסירנה ומסובב אותו, מעלה את הקול כשהוא מתקרב אליך, מוריד אותו כשהוא מתרחק. מאוד פשוט.
כשאתה עובר בחנות ספרים, הספרים שאתה מחליט לא לפתוח, ולא לדפדף בהם, הם ריקים. מאה חמישים, מאתיים , שלוש מאות עמודים לבנים וריקים. כי אין טעם לכתוב בפנים אם אתה לא פותח.
כשהטלוויזיה סגורה אצלך, לא משודר בה בעצם כלום. באף רשת. מתחילים לשדר רק כשאתה פותח, וגם אז, רק בערוץ שאתה צופה בו. גם הרדיו עובד ככה. יושבים באולפן ומחכים שתפתח, ואז מתחילים, כאילו ששידרו כל הזמן. זה קל.
ואם אתה מוריד את המשקפיים בשביל לנקות אותן קצת, או סתם מניח אותן בצד, זה לא שפתאום אתה רואה פחות טוב.
העולם באמת נעשה מטושטש יותר באותו רגע. הוא נח קצת, משקיע פחות בלהיות מפוקס, עד שאתה מחזיר את המשקפיים.
אתה יכול להבין מה בעצם קורה כשאתה מרכיב משקפי שמש, נכון? זה העולם שמשנה צבעים. אין קשר למשקפיים. המשקפיים הן רק סימן לעולם מה הוא צריך לעשות.
אני יודע, אני לא יכול להוכיח לך את זה, אבל אם תחשוב על זה, אם ממש תחשוב, תראה גם שאתה לא יכול להפריך את זה.
כי ככה זה.
כשאתה הולך לישון, אתה לא באמת עוצם את העיניים ושוקע לתוך שינה במשך חמש, שש או שבע שעות. נכון שזה מרגיש כאילו פשוט עצמת את העיניים לחמש שניות ואז פתחת? אז זהו, שזה באמת מה שקורה.
אתה עוצם את העיניים והעולם כולו ממהר קדימה. כדור הארץ מסתובב מהר יותר, השמש מניעה את עצמה למקום הנכון בלי שתסתכל, וכל העולם משחק איתך "אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח" עד השנייה שבה אתה פותח את העיניים, בטוח שעברו כמה שעות.
אז הן לא. העולם לא סובל בזבוז.
אתה לא חייב להאמין לי. אבל ככה זה באמת.
המקומות שבהם לא ביקרת? לא באמת קיימים. אנחנו רק מארגנים מדי פעם תמונות מזויפות שזה יראה כאילו שהם קיימים. כשאתה נוסע למקום חדש, אנחנו מקימים אותו במיוחד. משהו כמו יומיים לפני. ככה זה. שום פריט אוכל מעולם לא מתקלקל. יש שני סוגים של אוכלים – טובים ומקולקלים. כשעובר התאריך על האריזה, מישהו מאיתנו מחליף אותו, כשאתה לא מסתכל.
זוכר שתהית פעם, בתור ילד, איך זה מרגיש אם אפשר היה לקרוא מחשבות?
אז שתדע, חוץ ממך, כולם קוראים מחשבות. כשאתה נכנס לחדר אנחנו מתנהגים רגיל, כדי שלא תחשוד, ואם תשאל מישהו, החברים, ההורים, האנשים ברחוב, הם יתנהגו כאילו הם לא מבינים על מה אתה מדבר. אבל כולנו מדברים אחד עם השני כל הזמן, בלי שאתה יכול להרגיש. זה אולי נשמע קצת מבאס, שאתה היחידי שלא. אני יודע. אבל תראה גם את הצד שלנו. יש משהו מתסכל בלשבת ולקרוא עיתון ואז פתאום העולם נהיה מעורפל בגלל שאתה הורדת משקפיים.
לא שזה כזה קל למצוא עיתון. יש כמה גיליונות בודדים בכל העולם. אותו אחד שקנית, ואלו שראית על המדף ולא קנית. בשאר העולם אין בכלל עיתונים.
אתה לא חייב להאמין, אבל ככה זה. עמוק בפנים אתה יודע שאתה לא יכול להוכיח שלא.
אבל אני מרגיש שאתה צריך לדעת את האמת.
בשביל זה אני כותב את הפתק הזה, ומתגנב במהלך חמש השניות שאתה מדמיין שאתה ישן, להניח אותו מתחת לכר שלך.
לא היה שום דבר לפני שנולדת. יוליוס קיסר, מלחמת העולם השניה, ג'ינגס חאן, מוצרט. שכח מזה. הכל התחיל איתך.
למעשה, גם לא קרה שום דבר מעניין לפני הזיכרון הראשון שלך. פשוט חיכינו לשלב שבו אתה מתחיל לזכור, ואז התחלנו לעשות דברים.
וכשתמות, הכל יסתיים יחד איתך.
העולם לא ימשיך בלעדייך.
מקווה שזה מסביר כמה דברים.
אני.
מורבידי משהו!…..
ותדע לך שנברסקה היא רק שמועה. מעולם לא דרכה בה כף רגלו של אדם. אינך מכיר מישהו שהיה שם. היא רק שמועה.
חד צלול ובהיר ואפל.
כשתיאוריית "עץ נופל ביער" פוגשת את The Truman Show
גאוני!
ומפחיד
קראת את "פרא"?
[מומלץ בחום רב בלי קשר]
יש שם ילדה חביבה שמאמינה במה שכתבת כאן, ויש סצנה חביבה בה היא מנסה להפתיע את ה"מלאכים" [הם לטענתה מי שמארגן את העולם סביבה] ותופסת במהירות פרח באגרטל במסעדה, והמלאכים לא מספיקים להפוך אותו לאמיתי, אז יש לו טקסטורה משונה של חצי אמיתי וחצי לא.
לקריאה נוספת-
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%96%D7%9D
ללבישה נוספת-
http://www.zazzle.com/is_it_solipsistic_in_here_or_is_it_just_me_tshirt-235971863512362267
🙂
וכשהייתי קטנה ולא היו פלאפונים חשבתי שכשההורים שלי יוצאים מטווח ראיה הם מפסיקים להתקיים.
וואו. מעורר מחשבה והשראה ופשוט מקסים…
נפלא 🙂
צחקתי בקול.
זה ממש נורמלי לחלוטין… שלב התפתחות תקין אצל כל תינוק.
תחפשי על 'קביעות אובייקט' אם זה מעניין אותך.
המדריך לקונספירטור המתחיל. מקסים