הצופן של תומאס ביל

רוברט מוריס חיכה עשרים ושלוש שנים לפני שפרץ את מנעול התיבה. בתוכה מצא שלושה דפים מלאים במספרים ופתק אחד באנגלית פשוטה.
זו היתה תיבה נעולה שהפקיד בידיו של מוריס תומאס ביל, טיפוס גבוה עם עיניים ושיער שחורים ועור צרוב שמש, בינואר 1822, ולאחר שלא חזר לקחת את התיבה וגם לא שלח את האדם שאמר שיגיע עם המפתח, החליט מוריס לפרוץ את המנעול ולבדוק את תוכנה. רוברט מוריס היה ידוע כאיש אמין, ותומאס ביל הבהיר לו שבתוך התיבה ישנם מסמכים שחשובים לשמירת הונו האישי, ושאם בתוך עשר שנים לא יחזור, עליו לפתוח את התיבה בעזרת המפתח שיגיע אליו עד יוני 1832. יוני עבר וחלף, וגם השנים אחריו, ואיש לא הגיע לתת למוריס את המפתח, עד שלבסוף החליט, ב- 1845, ועבר מספיק זמן.

הפתק שהיה בתוכה הסביר שביל ומספר מחבריו מצאו מקור זהב עשיר במיוחד, ולאחר שמונה עשר חודשים של כרייה, אספו את הזהב והחביאו אותו במקום מסתור.
שלושת הדפים המוצפנים אמורים היו להכיל את ההסבר איך להגיע לזהב הקבור, ולמי לחלק אותו, במקרה שביל לא יגיע. מוריס מעולם לא הצליח לפצח את הצופן, רק ב-1885 פורסם פתרון לדף השני, שנתגלה לאחר שמישהו הבין שהמפתח שעל פיו ניתן לגלות את ערכם האלפביתי של המספרים הינו הטקסט של מגילת העצמאות האמריקנית. מפענוח הדף השני ניתן להבין שהדף השלישי מכיל את רשימת קרובי המשפחה להם יש לחלק את הזהב, והדף הראשון מכיל את מיקומו המדויק.
עד היום, יותר ממאה שנה מאז שפורסם לראשונה באופן פומבי, אף אחד עדיין לא הצליח לפענח את שני הדפים האחרים. ישנם גם הסוברים שכלל לא מדובר בצופן אמיתי, אלא פשוט במתיחה מתוחכמת. [לעוד מידע: כאן, כאן וכאן]

הצופן של תומאס ביל עומד בבסיס סרטון האנימציה של אנדרו ס. אלן, יוצר ומספר שמעיד על עצמו כסקרן בכל מה שקשור לצפנים.
הוא גם אחד האחראים לאתר short of the week, שהינו מקור נהדר לסרטים קצרים ואיכותיים ברשת (וממנו יצא לי להביא כבר כמה סרטונים).
זה לא דומה להרבה אנימציות שיצא לכם לראות עד היום. השימוש שאלן ושאר היוצרים בסרטון הזה עושים בטקסטורות ובטכניקות הנפשה הוא טיפה שונה ממה שמקובל, אבל התוצאה מסקרנת ומעניינת, ונראית כמו הבטחה לגבי המשך. אחרי שהראו אותו בפסטיבלים ברחבי העולם, החליטו היוצרים להעלות אותו גם לרשת. אז הנה הוא.

ואם אתם בכל זאת רוצים לנסות לפצח את הצופן, הנה הדף הראשון.