זה היה בתקופה בה עדיין קניתי דיסקים, ממש, עם הפלסטיק מסביב וכל זה. לפני שגיליתי אתרים כמו 7Digital (כן, אני מההם שמשלמים על המוסיקה שלהם…).
נכנסתי למה שהיה בזמנו חנות "צליל" בקניון קרית אונו וחיפשתי את הדיסק ההוא שקראתי עליו ביקורות כל כך טובות, ושהחלטתי כבר ממש מזמן לקנות.
מצאתי אותו וקראו לו surprise, והתמונה עליו הייתה מספיקה בשביל לשבות אותי.
קניתי, לקחתי בשקית הקטנה, סירבתי שוב להצעה להיות חבר מועדון או מה שזה לא היה, והלכתי הביתה.
ומה שמצחיק הוא שככל הנראה עד ששמעתי את הדיסק, ואפילו אחרי שקראתי את השם שכתוב עליו, לא שמתי לב שקניתי דיסק של פול סיימון. משום מה הייתי בטוח שזה דיסק של פול מקרטני.
סופרייז הפך להיות האלבום של שישי בצהריים שלי.
אולי דווקא בגלל שהוא היה חלק עגול פיזי, שעליו מוסיקה מוצפנת ולא אוסף קבצים שמנוגנים כמעט תמיד בסדר רנדומלי, איכשהו האלבום הזה באמת היה בשבילי "אלבום" ולא אוסף שירים.
הסדר, הצורה שבה דברים התפתחו, האופן ששירים נשזרו זה בזה, האלמנטים המוסיקליים שהופיעו בהתחלה והתפתחו בסוף. זה היה אלבום.
וככה, בימי שישי בצהרים, במשך כמה חודשים, היה טקס קבוע. הייתי נכנס למיטה, שם את האוזניות ונסחף לשעה של תנומת "לפני שבת" ומוסיקה מעורבת זו בזו. אולי זו הסיבה שהדיסק הזה הפך לחצי קסום בשבילי. אני לא ממש יודע עד היום איזה שירים מגיעים ובאיזה סדר. צלילים מסוימים ומהלכים מוסיקליים אלו ואחרים מתקשרים אצלי לתמונות מתוך חלום. אני לא בטוח שהייתה פעם אחת ששמעתי אותו ממש מהתחלה ועד הסוף, כולו, בריכוז מלא. זו גם הסיבה שאני לא שם כאן בפוסט שירים מהאלבום הזה. קהר לי להציג אותם שלא בהקשרם.
ככה זה. נסחפתי הלוך ושוב בין המציאות, החלום והשירים. לסיימון יש את היכולת לעזור לך בזה,בדרכו שלו.
ועדיין, אני יכול להגיד מה הרגעים האהובים עלי באלבום.
כמו השיר השני (שעד לפני חמש דקות, כשבדקתי, חשבתי שהוא השלישי…) Everything About It Is A Love Song. שיר נפלא כל כך, בשלושה מהלכים. פתיחה איטית ומהוססת, שלב שני שיוצא מתוך פריטת גיטרה חכמה ופזמון שפותח אותך. הרגשתי איך השיר גדל תוך כדי תנועה. בעיניים עצומות, בימי שישי בצהרים, עם אוזניות טובות ובסטריאו, האפקט כמעט מושלם.
סיימון ריבד את המוסיקה שלו, והייתי מגלה עוד ועוד כלים או מהלכים מוסיקליים בכל רבע תנומה שכזו, מנסה שכל יום שישי יוקדש לגילוי רובד אחר. ואני יכול אולי להגיד לכם על מה מדבר שיר זה או אחר, אבל עד עכשיו זה מרגיש כמו שיר אחד ארוך בשבילי, ואין לי מושג האם הקטע האינסטרומנטלי ההוא היה בסוף הרצועה ההיא, או בתחילת זו שאחריה. העיקר זה שהוא תמיד יתקשר לי תחושת תעופה מעל המדבר, משום מה.
לסיימון מגיע אלבום חדש, ממש בקרוב. בעוד שבועיים או משהו כזה.
[עדכון: ניתן לשמוע את האלבום במלואו, באתר NRP, עד לתאריך היציאה שלו (12.4) – כאן.]
So beautiful or so what קוראים לו. טעימה ממנו אפשר לשמוע כבר למטה, וגם באתר שלו.
וזו הזדמנות נפלאה להמליץ על הזמר הזה, שברדיו שלנו משום מה הוא תמיד חלק מצמד או ההוא ששר על זה שאפשר לקרוא לו אל.
ותנו הזדמנות לפורמט האלבום, ליכולת להגיד משהו שמתפתח ולא נמשך 3 דקות וארבעים, כחלק מ shuffle אחד גדול…
לפי הסימנים המוקדמים זה הולך להיות אלבום שגם בו הריבוד המוסיקלי, המילים הרכות והקול העדיין צעיר והפשוט שעדיין נע בין תוכחה למבוכה לבטחון לחיבה לסתמיות לעדינות של סיימון יצליחו לברוא חוויה חדשה ואישית.
ואולי הפעם, שוב, אלך לקנות את הדיסק.
How can you be a Christian?
How can you be a Jew?
How can you be a Muslim, a Buddhist, a Hindu?
How can you?
Weak as the winter sun, we enter life on earth.
Names and religion comes just after date of birth.
And everybody gets a tongue to speak,
And everyone hears an inner voice,
A day at the end of the week to wonder and rejoice.
If the answer is infinite light, why do we sleep in the dark?