הפנאופטיקון הוא בניין. בית כלא, אם להיות מדויקים.
מערכת ארכיטקטונית שבה יכולים לחיות אנשים באופן כזה שבו הם נתונים במעקב מתמיד. הפילוסוף הבריטי ג'רמי ברת'ם הגה את המבנה הזה באופן כזה שבו ה"שומר" יכול לעקוב אחרי ה"אסירים", אבל הם אינם יכולים לראות אותו ולכן אינם יודעים מתי הוא אכן צופה בהם ומתי לא. עליהם לצאת מההנחה שהוא צופה בהם תמיד.
למרות שמעולם לא נבנה, הרעיון של מבנה (ארכיטקטוני, חברתי או טכנולוגי) שמאפשר עיקוב אחרי כל הפרטים החברים בו, מבלי שיש לכם יכולת לנטר את העיקוב הזה, הינו משהו שקיים כבר היום בחיי היום יום שלנו, בחלק גדול מהמקרים – ברשותנו ובעידודנו.
פייסבוק יודעת עליכם הרבה, מה אתם יודעים עליה ועל האופן שבו היא שומרת את הנתונים שלכם?
במידה רבה, כל רשת חברתית, היא גם סוג של פנאופטיקון, שכן היא מכילה יותר מאשר את סך הקשרים החברתיים שנוצרים בתוכה, אלא גם את התיעוד של כל מה שנעשה בה, תהא זו פייסבוק, ווייז או טוויטר. (כבר אמרנו שהפרטיות מתה, נכון? אמרנו)
זו כנראה שסיבה שלרשת הפיקוח והמעקב שבבסיס הסרט Plurality קוראים The Bentham Grid- רשת בנת'ם, על שם אותו פילוסוף.
כאשר כל מה שסביבנו יכול לזהות אותנו, הקיום עצמו הופך להיות רשת חברתית מפוקחת אחת גדולה. לטוב ולרע.
Plurality (בביומו של דניס ליו) משתמש ברעיון הזה כבסיס (אבל לא רק) בכדי ליצור מה שיכול להיות רעיון מצוין לסרט באורך מלא.
וואוו, מתי יוצא הסרט המלא?
חוץ מבנת'ם, הסרט מתייחס גם למישל פוקו, שעסק בנושאים של ידע וכח, שליטה, שגעון וכיו"ב.
מעין, אני לא באמת חושב שעומד לצאת סרט מלא בקרוב.
להערכתי, מדובר ב"הפגנת יכולת" של אולפן שעד היום עסק בעיקר בפרסומות ורוצה להראות את טווח האפשרויות שלו. אבל מי יודע, אולי הגלגלים מסתובבים מאחורי הקלעים… 🙂
לא חשבתי שזאת באמת הקדמה לסרט מלא שמתבשל 🙂
אבל אולי בקרוב – תהיה שיחה ויהיו שיתופים ברשת, ואח"כ פרויקט קראודפאנדינג, ואז, מי יודע…