אח, האינטרנט.
לפני משהו כמו עשרים שנה, ואני נער (אפילו ילד, אם תרצו), צפיתי במקרה בטלוויזיה בסרטון אנימציה קצר של עשר דקות שנתקע במוחי.
מצאתי את עצמי חושב עליו שוב ושוב לאורך השנים.
בלי להיות מתוחכם יתר על המידה, עם הומור, ובצורה נגישה יוצאת מהכלל, איכשהו, היה זה סרט שהצליח לעסוק במהות העצמי, בשאלה מה זה להיות "אני" ואיך מוגדר האני הזה – שאלה שהמשיכה וממשיכה להעסיק אותי גם היום, אם זה בהתעסקות בטקסטים פילוסופים ואחרים (דיוויד יום, לדוגמא) ואם זה בכתיבה שלי. זכרתי את העלילה באופן יחסית מפורט ועדיין מעולם לא גיליתי מי יצר אותו ובוודאי שלא התאפשר לי לראות אותו שוב.
מדי פעם נזכרתי בסרטון, חיפשתי אותו ביוטיוב או שאלתי בפורומים אבל מכיוון שלא היה לי שום פרט מעבר לאימג'ים עצמם שנתקעו לי בראש, לא הייתה לי הצלחה רבה.
עד היום.
לאתר רדיט יש הרבה תת-קהילות שמוקדשות לנושאים שונים. אחת הקהילות הללו נקראת tipofmytongue – על קצה לשוני – והיא מיועדת לכל מי שמנסה להיזכר מה היה השיר/ספר/סרט ההוא ששמו עומד לו על קצה הלשון אבל הוא לא מצליח להיזכר בו. אנשים כותבים בפורום תיאור של מה שהם כן זוכרים (או, למשל, מקליטים את עצמם מזמזמים את השיר) ואנשים אחרים מנסים לעזור להם למצוא במה מדובר.
בצהרים כתבתי הודעה בפורום, מנסה לתאר את הסרטון בפירוט ככל יכולתי. תוך שעה קיבלתי תשובה.
קשה לתאר את התענוג בלראות שוב את האנימציה הזו אחרי שנים כה רבות שהיא היתה בסך הכול זיכרון עמום (מסתבר, לדוגמא, שלמרות שזכרתי אותה בשחור–לבן מדובר באנימציה בצבעים).
בצפייה המחודשת יש כמובן גם תמיד זיק של תחושה שבזיכרון הילדות שלי זה היה "יותר" – נוסטלגיה חזקה יותר כשהיא נשארת נוסטלגיה. ועדיין, זה סרטון מקסים בעיני, מוזר מעט, חכם מעט, שונה קצת ממה שיוצא לילדים להיחשף בטלוויזיה בדרך כלל. אני תוהה עד כמה הוא השפיע עלי.
אז ככה.
To be הינו סרטון אנימציה מ-1990 של היוצר הקנדי ג'וש וולדון.
זה האתר שלו. יש אפשרות באתר לשלוח אליו מייל. אני חושב שאעשה זאת.
סרטון מקסים: האנימציה, השיר בהתחלה, האף המלבני של המדען, השיער המתנתק מראשה של הבחורה (ואיזה בחורה אסרטיבית!), המסר אולי קצת בעייתי משהו, אבל אין ספק – מקורי.
סוגיות אתיות-פילוסופיות-מד"ביות לגיל צעיר. איזה יופי.
היי יואב
הסרט הזה מזכיר את הסרט ״יוקרה״ של הבמאי כריסטופר נולאן עם השחקנים יו ג׳קמן וכריסטיאן בייל שיצא לאקרנים בשנת 2006
על שני קוסמים שמתחרים זה בזה ושאחד מהם ממציא מכונה כמו זו שמופיעה בסרט המצוייר שהצגת,
ומה שמשעשע הוא שהסרט מבוסס על ספר שנקרא ״היוקרה״ של כריסטופר פריסט שהוא סופר מדע בדיוני בריטי שיצא לאור בשנת 1995
לפי השנים מעניין אם הסופר הזה גם ראה את הסרט המצוייר משנת 1990
מי המקורי? (:
מן הסתם כולם.
יום טוב בת שחר
בנעורינו כלום לא מרגיש יחסי, אפילו לא הקיום…מאוחר יותר אנחנו לומדים שלמעשה הכל יחסי, מה שמכביד עוד את המשא ומסבך את הדילמה סביב "האותנטי".
ולמרבה הפלא יש כל זה גם ביסוס מדעי.
https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=pOBy-jRh0EU
טוב, זה לא קשור למה שאתה מצאת, אבל נכנסתי לסאב-רדיט הנ"ל לחפש איזו סדרה ישנה ששודרה פה פעם בטלויזיה, שכל השנים הללו מרוב חיפושים נואשים כבר התחלתי לחשוב שדמיינתי אותה, ותוך 8 (!!) דקות היה פיצוח. איזה עונג… עשית לי את השבוע.
הילה, אפשר לשאול איזו סדרה?
סדרה שנקראה "Blizzard Island"
http://www.anguspuppets.com/Blizzardhome.html
אולי בעברית תרגמו אותה ל"אי הסופה". היא בסגנון "סיפורי העמים" – משלבת בובות חיות עם דמויות אמיתיות, על שני ילדים שמוצאים שעון ישן ומגיעים איתו לאי בודד שמאוכלס בבובות. היה לי זכרון חזק שהיא שודרה פה במשך קיץ שלם אי שם לפני עשרים שנה, שאני ואחים שלי צופים בה. הם לא זכרו כלום. כמו שאמרת, מזל שיש אינטרנט.
אני חושב שאני זוכר אותה, מאוד במעומעם, אבל אני לא בטוח.
יואב, זה מדהים.
גם אני ראיתי את הסרטון הזה, לפני שנים, בטח מתי שאתה.
וגם אני נזכרתי בו לא מעט במהלך חיי. אמנם לא זכרתי את כל ההיבטים הפסיכו-פילוסופים (מה זה אומר להיות, ומה זה להיות אני וכו') אבל זכרתי את המכונות, ואיך הן פועלות, את הרעיון איך לבחור את מי להשמיד (אני בכלל זכרתי שהם שיחקו קלפים, מדברים על תעתועי הזכרון) ובעיקר את הפתרון היצירתי של הגיבורה להתנקות מיסורי המצפון שלה. (אגב גם לי בזכרון הוא היה בשחור-לבן).
חשבתי כבר פעם לנסות לאתרו, אבל אף פעם לא הצלחתי להתחקות אחריו.
וכשתיארת את האתר שעוזר למצוא, אמרתי לעצמי "מעולה, אני אראה את הסרט שיואב דיבר עליו, ואחרי זה אחפש את הסרט עם מכונות טלפורטינג"
ואז זה קרה.
עשית לי את הסופ"ש והלאה.
נ.ב. – אני גם חושב שאני אכתוב לבחור.