קטגוריה: אישי

יש מספר מקומות שאתה מרגיש שאתה חייב להיות בהם ולו רק בכדי שתוכל לסמן "וי". פליסיורה הינו אחד מהמקומות הללו.

אח, האינטרנט. לפני משהו כמו עשרים שנה, ואני נער (אפילו ילד, אם תרצו), צפיתי במקרה בטלוויזיה בסרטון אנימציה קצר של עשר דקות שנתקע במוחי. מצאתי את עצמי חושב עליו שוב ושוב לאורך השנים. בלי להיות מתוחכם יתר על המידה, עם הומור, ובצורה נגישה יוצאת מהכלל, איכשהו,  היה זה סרט שהצליח לעסוק במהות העצמי, בשאלה מה זה להיות "אני" ואיך מוגדר האני הזה – שאלה שהמשיכה וממשיכה להעסיק אותי גם היום, אם זה בהתעסקות בטקסטים פילוסופים ואחרים (דיוויד יום, לדוגמא) ואם זה בכתיבה שלי. זכרתי את העלילה באופן יחסית מפורט ועדיין מעולם לא גיליתי מי יצר אותו ובוודאי שלא התאפשר לי

זהו הפוסט ה-101 של "נקודתיים".
פספסתי את "חגיגות הפוסט המאה". בוזבזו ככה סתם על חד קרן. קורה.