האנשים במרכז היקום

ישנה אמונה רווחת בקרב בני אדם, שניתן להגיע מכל אחד לאדם אחר בעולם על ידי שימוש בשישה קשרים. להנחה הזו אין ביסוס מדעי חזק במיוחד, אבל היא פותחת שאלה אחרת – מי האדם הכי "מקושר" בעולם?

אשליית סוף ההיסטוריה

נוסטלגיה מגיעה בטעמים שונים. היא יכולה לעסוק בשירים ישנים, בתוכניות טלוויזיה שאהבנו או אפילו באופן בו מזג האוויר בזיכרונם של זקני צפת מתכתב עם החורף הנוכחי. אחת מסוגי הנוסטלגיות הינה ההשוואה. השוואת האני הנוכחי עם האני של פעם. עיצמו את העיניים ודמיינו את עצמכם לפני עשר שנים. הטעם שלכם בבגדים, החברים שבחרתם, הדעות הפוליטיות, תרבות, מוסיקה. האני הישן שלנו נראה שונה. משום מה הוא חשב שתסרוקת איומה מסוימת נראית נהדר (אני מסתכל עליכם, אנשי שנות השמונים), אולי היה לו טעם שונה לגמרי במוסיקה שהיום לא תסכימו לשמוע תמורת כל סכום בעולם, יתכן שצורת ההסתכלות שלו על נושאים עקרוניים וערכיים הייתה שונה

להיות – סרט אנימציה קנדי קצר מ-1990

אח, האינטרנט. לפני משהו כמו עשרים שנה, ואני נער (אפילו ילד, אם תרצו), צפיתי במקרה בטלוויזיה בסרטון אנימציה קצר של עשר דקות שנתקע במוחי. מצאתי את עצמי חושב עליו שוב ושוב לאורך השנים. בלי להיות מתוחכם יתר על המידה, עם הומור, ובצורה נגישה יוצאת מהכלל, איכשהו,  היה זה סרט שהצליח לעסוק במהות העצמי, בשאלה מה זה להיות "אני" ואיך מוגדר האני הזה – שאלה שהמשיכה וממשיכה להעסיק אותי גם היום, אם זה בהתעסקות בטקסטים פילוסופים ואחרים (דיוויד יום, לדוגמא) ואם זה בכתיבה שלי. זכרתי את העלילה באופן יחסית מפורט ועדיין מעולם לא גיליתי מי יצר אותו ובוודאי שלא התאפשר לי

אלו הם מים – This Is Water

שני דגים צעירים שוחים להם במים יחד ופוגשים דג מבוגר יותר ששוחה לעברם מהצד השני.
כאשר הוא עובר על פניהם, מהנהן הדג המבוגר יותר לעברם ואומר "בוקר טוב, בחורים. איך המים?"
הם ממשיכים לשחות עוד קצת, עד אשר אחד הדגים מביט בחברו ואומר "מה זה 'מים', לכל הרוחות?"

דיוויד פוסטר וולאס, בנאום בפני בוגרי קולג' באוהיו, הסביר מדוע חשוב לכולנו להבין את המים בתוכם אנו שטים.