קטגוריה: אנחנו, האנושיים

נוסטלגיה מגיעה בטעמים שונים. היא יכולה לעסוק בשירים ישנים, בתוכניות טלוויזיה שאהבנו או אפילו באופן בו מזג האוויר בזיכרונם של זקני צפת מתכתב עם החורף הנוכחי. אחת מסוגי הנוסטלגיות הינה ההשוואה. השוואת האני הנוכחי עם האני של פעם. עיצמו את העיניים ודמיינו את עצמכם לפני עשר שנים. הטעם שלכם בבגדים, החברים שבחרתם, הדעות הפוליטיות, תרבות, מוסיקה. האני הישן שלנו נראה שונה. משום מה הוא חשב שתסרוקת איומה מסוימת נראית נהדר (אני מסתכל עליכם, אנשי שנות השמונים), אולי היה לו טעם שונה לגמרי במוסיקה שהיום לא תסכימו לשמוע תמורת כל סכום בעולם, יתכן שצורת ההסתכלות שלו על נושאים עקרוניים וערכיים הייתה שונה

פרויקט צילום הוויסקי של ארני בוטון גורם למשקעים שנשארים בכוסות להראות כמו משהו לא מהעולם הזה.

שני דגים צעירים שוחים להם במים יחד ופוגשים דג מבוגר יותר ששוחה לעברם מהצד השני.
כאשר הוא עובר על פניהם, מהנהן הדג המבוגר יותר לעברם ואומר "בוקר טוב, בחורים. איך המים?"
הם ממשיכים לשחות עוד קצת, עד אשר אחד הדגים מביט בחברו ואומר "מה זה 'מים', לכל הרוחות?"

דיוויד פוסטר וולאס, בנאום בפני בוגרי קולג' באוהיו, הסביר מדוע חשוב לכולנו להבין את המים בתוכם אנו שטים.

אם גם אנחנו משתנים כך, במעט או בהרבה, מה מגדיר את מי שהיינו אתמול ואת מי שאנחנו היום כאותו אדם?