משעול הכרם המואר

"איזו חתונה יפה," חשבה הכלה, "השמש הנעימה הזו ואהובי שמחכה לי בקצה השביל. אני יודעת, יודעת שגם מחר יביט בי במבט הזה וגם מחרתיים, שכל חיינו יהיו ריקוד, יהיו ההליכה הזו במשעול הכרם המואר, אם רק נרצה מספיק חזק, אם רק נעבוד מספיק קשה. העולם מחייך אלינו היום, כי גם הוא יודע – אנחנו נועדנו להיות מאושרים, ביחד."

"איזו חתונה יפה," חשבו הורי הכלה, "כמה טוב לראות אותה מאושרת ואיזה מזל שהורי החתן התפשרו על כמות האורחים שלהם. אנחנו מקווים, מקווים שמהמורות הדרך לא יטלטלו אותם חזק מדי, מקווים שהמתנות יכסו את עלות האירוע, מקווים שלא ישכחו אותנו, שלא ירתעו מכל מה שמחכה להם שם בחוץ, אחרי שנגמר משעול הכרם המואר. העולם מסובך לפעמים, וגם הוא יודע – הם יצטרכו אותנו עוד הרבה בהמשך הדרך."

"איזו חתונה יפה," חשבו האורחים, "ואיזה מזל שלא היו פקקים. אז כמה שמים היום? נחכה קצת לאוכל ונחליט. כל כך יפה פה, ואנחנו רק שואלים את עצמנו איך ולמה שמו את הבר כל כך רחוק ומי חשב שזה רעיון טוב לחלק קבבונים בטחינה לאורחים בשמלות ערב. שואלים את עצמנו עד כמה האהבה הזו באמת כנה, האם שוב יהיה סרטון מביך של החברים, שואלים איך אפשר להתרגש כששלושה מפיקים עם אוזניות מסתובבים לך הלוך ושוב בין הרגליים וצלם תקוע לך בפרצוף וכמה זמן יחזיק כל זה, בעצם. העולם הוא מקום קשה ומלא חשבונות וגם הוא יודע – אהבה זה לסרטים, בחיים יש אינטרסים."

"איזו חתונה יפה," חשב הכרם, "כמה שרציתי מישהו שיתחתן בי, כך בפשטות וטוהר שכאלו. אני חושש, חושש שאני אהיה השיא, שאני יפה מדי ומואר מדי ושזמזום הפרפרים בי ממסך את האמת על מהות הדברים. אני חושש, האם כדאי היה ליצור יופי שכזה בעזרתי כאשר מחר כשלא יהיו בי עוד, והשמש תתכסה מעט, לא אהיה יותר מאשר שדה עם כמה צמחים ושקט מהדהד. העולם מכוער, והוא יתנפל עליהם כשיצאו משעריי."

"איזו חתונה יפה," אמר הזמן, "נחמד שיש עוד מי שחושב שהכרם יישאר מואר תמיד. אני תוהה, תוהה האם הם זוכרים שיש סוף לכל, שלא ארחם עליהם לעולם, שלא אתן להם מנוח או הפסקה, תוהה האם הם חושבים שיחד יצליחו לנצח אותי או שאולי הם פשוט בוחרים לשכוח עכשיו את הזקנה, את העייפות, את קיומו של החדלון. העולם סופי וכל השמחה שבו היא הפסקה קלה בדרך אל הסוף שאני מחזיק בידי."

"איזו חתונה יפה," אמר האל, "המשיכו בשלכם. אני אינני שואל, אינני חושש ואינני תוהה. אני שמח בשמחתם. נראה לי שאשאר."


Johann Sebastian Bach – Was mir behagt, ist nur die muntre Jagd, BWV 208: IX. Schafe können sicher weiden (Arr. for Piano by Dinu Lipatti)

צפה בסרטון זה ביוטיוב.


צפה בסרטון זה ביוטיוב.

לסיפור הבא: אל תכתבו