תלתן בעל חמישה עלים

"יום אחד, בני," אמרה המכשפה, "כל זה יהיה -"
"די, די, זה לא מצחיק." אמר הלוחם העשוי ללא חת.
המכשפה משכה בכתפיה.

הם ישבו בראש ההר והביטו על העמק הגדול למטה. הבקתה הקטנה בה גרה המכשפה הטילה עליהם את צילה מאחור.
"תכלס, נמאס לי מהמקום הזה." אמר הלוחם. הוא היה גבוה, בנוי לתלפיות ושערו השחור והקצר נע ברוח שהכתה את ראש ההר. החרב הגדולה והשריון המוזהב היו מונחים לצידו. קשה לשבת על האדמה עם הדברים האלה.
המכשפה העיפה אליו מבט. "כבר?" היא שאלה.
"הייתי בכל המקומות, מצאתי את כל האוצרות," אמר הלוחם, "די מיציתי. כמה אפשר להילחם בטרולים יורקי אש?"
המכשפה ישבה לצידו זקופה, עיניה השחורות סקרו את הנוף והיא נשמה נשימה עמוקה, נהנית מהאוויר הקר. הרוח העזה בראש ההר לא הזיזה אפילו שערה אחת משערות ראשה הארוכות, השחורות גם הן, שעטפו את כתפיה כגלימה.

"אולי בארץ הצפונית," היא אמרה לו, "שמעתי שיש שם…"
"דרקונים, כן." הלוחם נשף מאפו בזלזול, "יש שם שני דרקונים שכולם באים להילחם איתם. הם נלחמים שניהם באותה הצורה, שום אתגר אמיתי, סתם נושפים עליך אש כשאתה מולם ומכים בזנב אם אתה בצד. הדרקונים פה נורא גמלוניים. ניצחתי את שניהם."
"אז אולי…"
"לא, לא, מיציתי פה." הוא אמר, "אני רוצה לעבור לעולם אחר. למקומות שלא נלחמתי בהם, שיהיה לי אתגר אמיתי."
היא היטיבה את שמלתה הצבעונית. "טוב, בהצלחה."
"אולי את תוכלי לעזור לי?" הוא שאל, "את מכשפה, אולי יש לך דרך להעביר אותי לעולם אחר?"
"אני לא מכשפה, אני שחקנית נודדת." היא אמרה בתקיפות.
"כולם קוראים לך 'המכשפה'."
"שייקראו. זה ממש לא הקטע שלי."
"אבל זו עובדה, את יכולה לעשות בעולם הזה דברים שאף אחד לא יכול."
"כי למדתי, כי קראתי," היא התגוננה, "אם אתם הייתם קוראים ולומדים גם אתם הייתם יכולים."
"למי יש זמן לזה." הוא אמר.

הם ישבו ושתקו עוד כמה שניות ואז הוא אמר, "אז את יכולה?"
"לא יודעת," היא ענתה לאחר הרהור ממושך, "לא נראה לי שזה אפשרי בכלל."
"אין דרך לומר איזה לחש ולפתוח פורטל לעולם אחר?"
"זה לא עובד ככה." היא נאנחה, "לחשים בדרך כלל יותר לא עובדים מאשר עובדים. זה נורא עדין."
"באמת?"
"כן. למשל, בכל פעם שאני מנסה לזמן פיה מגינה בעזרת הלחש הסודי של אונטראוס מופיעה במקום זה כוס תה."
"אולי את לא אומרת את הלחש נכון."
" לא, זה לא אני, זו בעיה בלחש." היא אמרה בקוצר רוח, "זה ידוע. תשאל כל מכשפה."
"אז אין דרך להעביר אותי לעולם אחר?"
"לא בלי תלתן עם חמישה עלים."

הוא הביט בה במבט מוזר. "תלתן עם חמישה עלים?"
"כן."
"מה הקשר?"
"ראית פעם אחד כזה?"
הוא הרהר ארוכות. "למען האמת, כן," אמר לבסוף, "ראיתי ליד המערה של הרוח הצווחת של בונטיר."
"אתה בטוח?"
"די בטוח."
"די בטוח זה לא מספיק." היא אמרה, "אני צריכה לדעת בוודאות. תביא לי תלתן כזה ואני אנסה להעביר אותך."
"נו, די, את לא רצינית, זה איזה מאתיים קילומטרים מכאן."
"נו, בקטנה בשבילך."
"את יודעת כמה זמן מסע כזה ייקח לי?"
"אני לא יכולה להעביר אותך לעולם אחר בלי שתראה לי תלתן עם חמישה עלים." אמרה המכשפה בנחרצות וקמה ממקומה.
"למה? בואי ננסה בלי…" ניסה הלוחם.
"ולהסתכן בפיצוץ שיהרוג את שנינו?" היא כמעט צחקה, "יאללה, צא לעוד מסע קטן אחרון ותביא את התלתן הזה. קטן עליך."

היא התרחקה ממנו באיטיות, שמלתה מתנפנפת ברוח.
"לאן את הולכת?" הוא קרא.
"יש לי מופע אימפרוביזציה בכפר." היא קראה חזרה, "נתראה."
הלוחם העשוי ללא חת רטן. הוא נשאר לשבת שם עוד כמה דקות ואז קם באנחה. "ללכת עד בונטיר עכשיו, אינעל אבוכ."

הימים עברו. שמשות זרחו ושקעו, ירח התמלא ואז נחסר מחדש.
לבסוף, בלילה חסר ירח, קר וגשום, רעדה דלת ביתה של המכשפה מחבטות עזות.
"מי זה?" היא צעקה.
"נו, מי זה? מי זה יכול להיות?" צעק הלוחם, "תפתחי לי, נו."
היא פתחה את הדלת והוא נכנס, רטוב ורועד מקור.
"היית יכול לחכות עוד לילה ולבוא אחרי הגשם," היא הקניטה אותו. הוא רק הגיש את זרועו קדימה בדממה.

תלתן מקומט אבל ללא ספק בעל חמישה עלים היה מונח בכף ידו.
המכשפה הביטה בו ואז הרימה את התלתן ובחנה בו ממושכות. "סבבה." אמרה לבסוף והשליכה את התלתן הצידה.
"מה את עושה?" הלוחם השתנק.
"רצית לעבור לעולם אחר, לא?" אמרה המכשפה, "יאללה, בוא נעביר אותך."
היא הרימה מפינת הבקתה קלחת גדולה והניחה אותה במרכז. אחר כך לחששה מעליה כמה מילים והקלחת התמלאה במים. עוד כמה מילים ואש כחולה נדלקה מתחת.
"אבל את לא צריכה אותו?" אמר הלוחם, עדיין רועד מעט מהקור, "בשביל הקסם?"
"לא אותו ממש ספציפית," אמרה המכשפה, "רק הייתי צריכה להיות בטוחה שהוא קיים."
"אני אמרתי לך שהוא קיים!"
"הייתי צריכה להיות בטוחה." היא אמרה שוב.

הלוחם התיישב על שרפרף עץ קטן בצד הקלחת, מתחמם מעט מהאש הכחלחלה. המכשפה נעה הלוך ושוב ממדפי העץ על הקיר, אל הקלחת, וחוזר וחלילה.
"אבקת כנפי עטלף ירוק," היא אמרה וזרקה משהו אל המים, "נוצה מזנב ינשוף עיוור," הוסיפה, "עלה תות רקוב," היא אמרה.
הלוחם עקב אחריה בעיניו, מחכה בשקט.
לבסוף, לאחר שנראה היה שסיימה להוסיף את כל מה שהיה צריך ("אבק ממערות החול של נקסוס", "אבקת מלפפוני ביצה", "ביצי טווס חסר קול", "כורכום") החלה המכשפה לפתוח מגירות ולחפש עוד משהו בקדחתנות.
"מה חסר?" הוא שאל בדאגה.
"רגע… רגע… זה!" היא התרוממה והראתה לו. גלגל עין שלם היה מונח בידה, מנצנץ באור האש הכחולה. "עין של טעות."
"עין… של טעות?" הוא תהה.
"זה אמור היה להיות כלב," אמרה המכשפה, "אבל תמיד אנחנו קוראים לו 'הטעות'."
"למה טעות?"
"עשו אותו לא נכון," אמרה המכשפה, "העין הזו מגיעה מהחלק האחורי שלו. זה כלב עם ארבע עיניים, שתיים מקדימה ושתיים מאחור."
"סוג של מפלצת?" הוא קימט את גבותיו.
"לא, לא מפלצת, פשוט טעות." היא אמרה וזרקה את העין לתוך הקלחת. "בעיה באלגוריתם הג'נרטיבי או משהו."
הוא הביט בה מבולבל מעט.

"בכל הגרסאות שיצאו לפני שנתיים היו באגים," אמרה המכשפה, "הלחש של הפיות שמביא תה זה אחד מהם, אם אתה זוכר, הכלב עם העיניים זה עוד באג."
"אוקי…"
"עכשיו, אם משתמשים בעין של הכלב הזה יחד עם עוד כמה דברים, זה יוצר buffer overflow ומאפשר לעבור לסימולציות אחרות שרצות על אותו השרת."
"סליחה?"
"למרות שלדעתי זה פשוט Backdoor שהם שכחו להוריד."
"רגע, מה זה יוצר?"
"עזוב, דיבור של מכשפות." היא נופפה בביטול.
"אוקי, אז בשביל מה התלתן?" הוא שאל, מבולבל.
"העין של הטעות קיימת באיזה עשרים גרסאות, אבל הבאג הספציפי שמאפשר את המעבר קיים רק בגרסא 12.596.6," אמרה המכשפה, "והייתי צריכה לוודא שזו הגרסא שלנו."
"והתלתן?"
"גם תלתן עם חמישה עלים קיים רק בגרסא 12.596.6, זה ידוע," היא אמרה, "אחרת אם היינו משתמשים בעין של הטעות היינו פשוט נמחקים."
"מתים?"
"זה היה יכול להיות מאוד מסובך לשחזר אותנו." היא אמרה.

המים בקלחת נעשו ירוקים והחלו לזהור.
"זהו," היא אמרה, "אתה יכול לעבור."
"לאן זה יביא אותי?" הוא שאל.
"אני לא יודעת, לאיזו סימולציה אחרת על השרת," היא משכה בכתפיה, "אולי עולם דומה לזה, אולי סטימפאנק, אולי משהו עתידני. אחד מהשווים, אני מקווה. הם הרבה פעמים מריצים את הסימולציות בתשלום יחד עם אחת כמו שלנו, על אותו שרת."
"אני אמור לקפוץ פנימה?" הוא תהה.
"כן."
"המים אלה רותחים!"
"נו, אז תכבה את קולטני הכאב שלך לשתי שניות," היא אמרה בלגלוג, "אחרי שתעבור תדליק מחדש."
"את יודעת בכמה נקודות יעלה לי לכבות לגמרי את הכאב?"
"פחות מאשר ה-59.99 שיעלה לך לעבור לאחת מהסימולציות PRO."

הוא נשף מאפו בתסכול.
"אני אשמור את נקודות הניסיון שלי וכל זה, נכון?"
"אין לי מושג." היא אמרה, "אבל כל החפצים שאספת כנראה ייעלמו."
"טוב… זה לא נורא." הוא התרומם ממקומו, והתקרב אל הקלחת בחשש מסוים, "בואי נראה אם הבאג הזה באמת עובד."
"זה לא באג, זה פיצ'ר." אמרה המכשפה בשקט.
"מה?"
"עזוב, עזוב, דיבור של מכשפות. נו , קדימה!"
הוא נשם עמוקות ועצם את עיניו לכמה שניות.
"נו!" צעקה המכשפה והלוחם פקח את עיניו וזינק את תוך הקלחת. נשמע קול "היששששש" ארוך ואז הוא נעלם יחד עם כל המים המבעבעים. האש הכחולה כבתה באחת והבקתה הקטנה חזרה לעלטה.

המכשפה חייכה לעצמה והדליקה כמה נרות.
אחר כך הרימה את הקלחת והחזירה אותה לפינת החדר. היא תתנתק אחר כך ותתקשר אליו לשאול לאן הגיע. אבל עכשיו מתחשק לה קצת לנוח בשקט, עם עצמה.
היא עצמה את עיניה ולחששה את המילים שמזמנות את פיית ההגנה הקסומה של בלארון. על השולחן מולה התממשה כוס תה היביסקוס.
"פיצ'ר," לחשה המכשפה לעצמה. היא לגמה מהתה בהנאה.